22.12.2017

מהלך יצירתם של אדם וחווה על ידי הקב"ה משמש בתורת הסוד לא רק כתיאור של אירוע חד פעמי, אלא מבנה שחוזר על עצמו בכל העולם כולו, ובכל העולמות כולם. עד כדי כך הגיעו הדברים, שבחסידות דרשו את הפסוק "והוא ימשול בך", מלשון משל: בך, בקשר המיוחד שבין האדם לאשתו, ניתן להמשיל את כל המציאות כולה…

עוד קודם שנתאר את יצירת אדם וחווה על פי חז"ל, יש להדגיש ולחזור ולהדגיש, שהתיאורים שנאמרים על כך בפי חז"ל אינם באים לתאר את המציאות ההיסטורית שהייתה בעת בריאת העולם, אלא להעביר לנו מסר עמוק ופנימי הגנוז בתיאוריהם ובסיפוריהם. כל מעשי בריאת העולם הם בבחינת סודות התורה שאין להבינם כפשוטם, ועלינו לאחוז בקצות דרכיהם של חז"ל, ושל המפרשים הראשונים והאחרונים, על מנת להבין ולבאר מה מבקשים חז"ל ללמדנו בכך.

וכך מתארת הגמרא את תהליך יצירת האדם ואשתו (ברכות סא ע"א): "אמר רבי ירמיה בן אלעזר, דו-פרצופין ברא הקדוש ברוך הוא באדם הראשון שנאמר אחור וקדם צרתני". 'דו-פרצופין', כלומר שני פנים – הקב"ה ברא תחילה את האדם הראשון כאשר מצד אחד פניו פני זכר, ומצד שני פניו פני נקבה! רק לאחר מכן "וייקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה", ולפי פירוש זה אין הכוונה שהקב"ה לקח מן האדם אחת מצלעותיו (מעצמות החזה) אלא שלקח ממנו אחד מצדדיו (פירוש המילה 'צלע' הוא גם 'צד', כמו במשכן "ולצלע המשכן תימנה", וכן גם אנו משתמשים היום במילה זו, לתאר צורות הנדסיות – משולש שווה צלעות וכדומה). תחילה, אם כן, ברא הקב"ה את אדם וחווה דבוקים יחד זה בזה גב אל גב, 'אחור באחור', ורק לאחר ההפרדה "וייקח אחת מצלעותיו", נבראו אדם וחווה כשני יצורים נפרדים זה מזה.

תיאור זה הוא הנקרא על ידי חז"ל 'סוד הנסירה'. כביכול 'מנסר' הקב"ה את אדם וחווה זה מזו, "ויסגור בשר תחתנה" – משלים לכל אחד מהם את הגב החסר. כאן המקום להזכיר שוב, שכמובן אין הכוונה לתיאור פיזי: איננו מדמיינים את הקב"ה כרופא כירורג שמנתח את האדם לשניים… מעצם הכינוי 'סוד הנסירה' אנו מבינים שיש כאן סוד עמוק שעלינו להבינו.

הקב" בורא תחילה את האדם ואת האשה מחוברים זה לזה כגוף אחד. לכאורה, מה יכול להיות יותר שלם מזה? איש ואשה שהם אחד לא רק בנשמתם וברוחם, אלא ממש בגופם! לכאורה – איזו אחדות, איזו שלמות! אך ברור לכולנו שזו הסתכלות לא נכונה, שהרי האיש והאשה מחוברים גב אל גב, אחור באחור, ואינם מסוגלים לראות זה את זה ולדבר זה עם זה, ולהפגש זה עם זה באמת… הנסירה, למרות שבמבט ראשון היא נראית כהתרחקות של האדם מאשתו, היא זו שמאפשרת לו להתקרב אליה מחדש בקרבה גדולה הרבה יותר. רק לאחר הנסירה נפגשים אדם וחווה זה עם זה פנים אל פנים, "והאדם ידע את חווה אשתו". זאת ועוד, קודם הנסירה מחוברים האיש והאשה בעל כורחם, מפני שכך נבראו, ואילו לאחריה החיבור ביניהם הוא תוצאה של הבחירה החופשית שלהם, וממילא הוא ביטוי עמוק ועצמי לאישיותם ולמהותם הפנימית.

כך הם פני הדברים במקרים רבים בחיי העולם הזה, ולא רק בחיי איש ואשה, אלא בתחומים רבים ושונים, פעמים רבות דווקא ההתרחקות מאפשרת קרבה גדולה יותר. דיני טהרת המשפחה, המרחיקים את האיש מאשתו, יוצרים למעשה קרבה גדולה הרבה יותר, שבכל פעם מחדש האשה חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה; לעיתים אדם נאלץ להפחית מלימוד התורה שלו לתקופה מסויימת, ודווקא תקופה זו עשוייה ליצור אצלו התקרבות גדולה הרבה יותר, כאשר הוא חש עד כמה חסר לו המפגש עם התורה ועם דבר ה' המתגלה בה; וכך מבאר הרב קוק זצ"ל גם את תהליך הכפירה והחילוניות: במהלך אלפיים שנות גלות לא היו כמעט כופרים בעם ישראל שלא האמינו במציאות ה' יתברך, למעשה העולם כולו היה עולם מאמין – היו, כמובן, רבים שהאמינו באלילים שאין בהם ממש, אך כולם היו בעלי אמונה כלשהי. והנה, במאתיים השנים האחרונות הופיעה לפתע כפירה המונית וחילוניות מוצהרת בחלקים גדולים ביותר בעם ישראל ובעולם כולו. הרב זצ"ל מבאר שאין זו נסיגה, אלא ירידה לצורך עלייה: יש כאן מעין 'נסירה', ריחוק של אנשים מריבונו של עולם, אך בסופו של התהליך במקום אמונה שטחית וסתמית, 'כי ככה חינכו אותי', תופיע אמונה גדולה ועמוקה, הבאה מתוך בחירה חופשית ומתוך קרבה ותשובה מאהבה.

נראה שכך עלינו להתייחס גם לתהליכים של התנתקות, שהוא ריחוק נורא ומייסר וקורע, גם מחבלי ארץ ישראל האהובים, ולא פחות מכך קריעה נוראה בין חלקי עם ישראל, כאשר אנו חשים פעמים רבות שהמתנתקים מנסים להתנתק לא רק משטח, אלא מאיתנו ומכל מה שאנו מייצגים. אך למרות הריחוק, ולמרות הרשעות והאטימות המלוות אותו, אנו מאמינים בעם ישראל ואנו חלק ממנו, ורק כחלק מעם ישראל יש לנו קיום. איננו מבקשים להחליף את העם ואיננו מבקשים להתנתק ממנו. אנו מבקשים לבוא ולתחבר אל עם ישראל כולו חיבור של 'פנים אל פנים' – לבוא אל כל בית ובית בעם ישראל, לא כאשר אנו נזקקים לו שיצביע כך או אחרת, אלא מתוך בחירה חופשית של קשר עמוק ואמיתי בהיותנו עם אחד ומשפחה אחת. לבוא מתוך תחושת החיבור הטבעית הזו, ומתוך כך להקרין אמונה בריבונו של עולם, אמונה בנצחיותו ובייעודו של עם ישראל, אמונה בכל ערכי האמת והנצח שאנו שואפים לחיות על פיהם. וחיבור זה, 'פנים אל פנים', יביא בע"ה גם לתשובה מאהבה ולתיקון גדול של העבר ושל העתיד לבוא.

 

מחבר המאמר הינו הרב אלעזר אהרונסון- ראש תחום פנים אל פנים בא עמי וראש ישיבת ההסדר חולון לשעבר

 

כתיבת תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

Post comment