23.12.2017

לימוד התנ”ך מציג בפני הלומד מידי פעם סיפורים שמעלים שאלות מוסריות לא פשוטות. פעמים ששאלות אלו מופנות כלפי דמויות מרכזיות בתנ”ך כגון התנהגותה של שרה כלפי הגר שאומרת התורה: “ותענה שרי”[1] ופעמים ששאלות אלו מופנות כלפי מציאות שהתנ”ך ‘מכיר’, כגון, מתן לגטימציה למצב של עבדות. שאלות מוסריות אלו נעשות קשות יותר כאשר מדובר בציווי הא-ל כגון הציווי “תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק”[2] או על תיאורים כגון “לא השאירו כל נשמה”[3].

אפשר לראות ביטוי לקושי המוסרי בציווים אלו מדברי חז”ל המתארים את דברי שאול כאשר נצטווה לצאת להלחם בעמלק, כך אומרת הגמרא[4]:

בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לשאול לך והכית את עמלק, אמר: ומה נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה, כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה! ואם אדם חטא – בהמה מה חטאה? ואם גדולים חטאו – קטנים מה חטאו? יצאה בת קול ואמרה לו אל תהי צדיק הרבה. ובשעה שאמר לו שאול לדואג סב אתה ופגע בכהנים, יצאה בת קול ואמרה לו אל תרשע הרבה.

שאלות אלו הטרידו את הלומדים גם בעבר כמו שהעיר הרמב”ן על מעשי שרה “חטאה אמנו בעינוי הזה”[5] ודומה שהיום שאלות אלו נעשות חריפות יותר. בימינו, סוגיות כגון מעמד האישה, עבדות, כיבוש מעלות שאלות שלא תמיד נשאלו בעבר. ערכים כגון זכויות האדם, שיוויון, וכדומה התחזקו בדורות האחרונים ולכן הם מעמידים את לומד התנ”ך מול שאלות שלא תמיד הפריעו ללומדים בעבר.

בסדרת מאמרים זו זו ננסה להתרכז בנושא המוסר בכיבוש ארץ ישראל בתקופת יהושע. עם ישראל ובראשו יהושע מסיימים מסע נדודים במשך 40 שנה במדבר והם כבר עומדים בפתחה של ארץ ישראל. ארץ ישראל היא הארץ שהבטיח ה’ לאברהם יצחק ויעקב אולם באותה התקופה ארץ ישראל מיושבת, ועם ישראל צריך לכבוש אותה מפני העמים היושבים בה.

בתורה מצאנו מספר ציווים לגבי המלחמה על ארץ ישראל. נזכיר דוגמא אחת: בספר דברים[6] אומרת התורה “רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה”. ציווי זה מעלה שאלות קשות ביחס למוסר התורה, מה עשו אותם היושבים בארץ ישראל שנגזר עליהם “לא תחיה כל נשמה”? בנוסף לציווי התורה אפשר לראות במהלך ספר יהושע תיאורים לא פשוטים של כיבוש ערים ותליית מלכים. דוגמאות אלו גרמו ליחס מורכב כלפי ספר יהושע וכך כתבו דור ודה-מלאך[7]:

הלב מתקומם נגד הרושם האכזרי שמותיר הסיפור על כיבוש הארץ בידי יהושע. הלא אי אפשר לקבל בשוויון נפש את תיאור בני ישראל העוברים בסערה מעיר לעיר, הורגים את התושבים המקומיים – מאיש ועד אישה, מנער ועד זקן, מציתים את עריהם באש, לעתים תולים את מלכיהם, וממשיכים במסע הכיבוש שלהם (יהושע א-יב). כל זאת בברכת הא-ל ובעזרתו וברוח ההבטחה האלוקית: “כל מקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם נתתיו” (יהושע א, ג). הרואים בכיבוד זכויות אדם ערך עליון מתקשים להזדהות עם מורשת זו. השקפת העולם המושתתת על הנחות יסוד לאומניות, שכל היושבים בארץ עשויים מקשה אחת ואין להשאיר מהם שריד, מציבה בעיה מוסרית המחייבת התמודדות.

לדבריהם, כל הרואה בכיבוד זכויות אדם ערך עליון מתקשה להזדהות עם המורשת של עם ישראל כמו שהיא מופיעה בספר יהושע. עם ישראל כובש והורג את המקומיים וכל זה בציווי ה’.

יוסף צבי רימון[8] ביטא גם הוא את הקושי הנובע מכיבוש הארץ אך מכיוון קצת שונה. לפי דבריו, הקושי נובע לא רק מצד המוסר הטבעי אלא שהתורה עצמה דוגלת בערכים של צדק ומוסר ועל ערכים אלו גדלו בני ישראל. על אברהם אבינו נאמר “כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט”[9]. כל תינוק שמתחיל את לימודו בתורה, נתקל בדמותו של אברהם אבינו, שלא לקח לעצמו שלל מלחמה “מחוט ועד שרוך נעל”[10], הוא פוגש באיסור “לא תלין נבלתו על העץ”[11], בגלל צלם אלוהים שבאדם, ולומד “כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום”[12] ,ועוד פסוקים רבים המלמדים רעיונות אלו.

גם בחז”ל יש ביטוי למידת הרחמים שצריכה להיות טבועה בזרע אברהם וכך אמרו חכמינו זכרונם לברכה: “‘ונתן לך רחמים ורחמך’, כל המרחם על הבריות – בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל מי שאינו מרחם על הבריות – בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו”[13].

מתבקש שציווים כמו “לא תחיה כל נשמה” או תיאור כמו “וילכדוה, ויכוה לפי חרב ואת מלכה ואת כל עריה ואת כל הנפש אשר בה, לא השאיר שריד”[14] יעוררו קושי מוסרי ואי נוחות לאלו שגדלו על ערכים שלכאורה אינם עולים בקנה אחד עם מעשים אלו.

סדרת מאמרים זו, ננסה להציג גישות שונות ביחס לכיבוש הארץ המתואר בספר יהושע. היחס לספר יהושע ולדמותו של יהושע בן נון עבר תמורות שונות בהיסטוריה. ראשית ימיה של מדינת ישראל ומלחמת ששת הימים היו נקודות מפנה ביחס לספר זה, ננסה לעמוד גם על נקודה זו .

לאחר מכן ננסה לדון בקושי המוסרי העולה מספר זה. האם באמת יש לצאת נגד הערכים העולים מספר יהושע? האם בני אברהם, איש החסד, איבדו את מידת החסד שעליה הם התחנכו? האם הציווי ‘צדק צדק תרדוף’ פסח על כיבוש הארץ? את שאלות אלו ננסה ללבן מתוך עיון בעיקר בפסוקי התנ”ך ובנוסף נעשה שימוש גם במקורות חז”ל.

 

 

[1] בראשית פרק טז פסוק ו.

[2] דברים פרק כה פסוק יט.

[3] יהושע פרק יא פסוק יד.

[4] בבלי יומא כב עמוד ב.

[5] רמב”ן בראשית פרק טז פסוק ו.

[6] דברים פרק כ פסוק טז.

[7] דור ודה-מלאך, תשס”ט, עמ’ 62-61.

[8] רימון, תש”ס, עמ’ 2.

[9] בראשית פרק יח פסוק יח.

[10] בראשית פרק יד פסוק כג.

[11] דברים פרק כא פסוק כב.

[12] דברים פרק כ פסוק י.

[13] בבלי ביצה דף לב עמוד ב.

[14] יהושע פרק י פסוק לז.

 

 

סהר מזרחי, מחנך בבי”ס יהלום, מעלות.