השינוי ביחס לספר יהושע

תיאור היחס החיובי לספר יהושע שהצגנו לעיל היה נחלת רוב הציבור בדור מקימי המדינה, הסיבה לכך היא שספר יהושע שם דגש על הצד הלאומי של עם ישראל. לא סיפור של יחידים אלא של עם שבא לכבוש את ארצו ולכן היה קל להתחבר לרעיון זה בימיה הראשונים של המדינה. מאידך, כבר באותם ימים היו כאלו שרצו להשתחרר מאידיאולוגיה “לאומית” זו ורצונם היה להבליט יותר את צרכיו של הפרט. ביטוי להלך רוח זה אפשר לראות כבר בשנות החמישים בשירו של יהודה עמיחי כשהשתמש בספר יהושע כדי לבטא את האנטיתזה לאידאולוגיה שייצג הספר בתודעה הלאומית[1]:

כל הלילה עלה צבא מן הגלגל

להגיע עד שדה הקטל ועד בכלל.

המתים באדמה שכבו בערב ובשתי.

אני רוצה למות על מטתי.

[…]

שמש דם בגבעון. הוא מוכן לעמוד נצח.

בשביל להאיר לעורכי קרב ורצח,

אולי לא אראה כשיהרגו את אשתי,

אבל אני רוצה למות על מטתי.

שיר זה מבטא את רצונו של האדם הפרטי למות על מיטתו, האדם לא רוצה למות במלחמה למען האומה אלא לחיות את חייו הפרטיים ולמות על מיטתו. ספר יהושע מהווה ניגוד לרצונו זה של האדם.

[1] עמיחי, תשל”ז, עמ’ 95.

מחבר המאמר הינו סהר מזרחי, מחנך בבית ספר יהלום- מעלות.