23.12.2017

"והיו לבשר אחד"

עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד[1].

בפסוק זה אנו מוצאים את שתי הבחינות עליהן דיברנו.

רש"י בפירושו סובר שהאיחוד לבשר אחד נעשה על ידי הוולד. בכך הוא מדגיש את הפן של פרו ורבו, היינו שהקשר נבנה והאחדות מתגלה כאשר נולד הילד, הבן הינו ראשית הבניין.

הרמב"ן לעומתו, טוען כי עצם הקשר שבין בני הזוג יוצר חיבור לבשר אחד, וזאת בשונה מבעלי החיים.

פירושו של רש"י הוא תוצאה של סינתזה בין הפרקים (איחוד הבחינות), במטרה להדגיש שאמנם יש כאן קשר בעצם הנישואין, אך ההשלמה היא על ידי הוולד.

הרמב"ן לעומתו קרוב יותר להקשר של הפרק, המדגיש את האדם הרוחני, השונה מהחיות, ובולט בשונותו גם בקשר לבת זוגתו, בכך שהוא מקדש את עצם החיבור ולא רק את התוצאה שלו[2]:

בעבור שנקבת האדם היתה עצם מעצמיו ובשר מבשרו, ודבק בה, והיתה בחיקו כבשרו, ויחפוץ בה להיותה תמיד עמו.

היוצא מדברינו הוא שישנה שאיפה העומדת בפסגת הזוגיות, אשר ירדה ממעלתה יחד עם ירידת העולם כולו בחטא אדם ראשון וכל שאיפתנו בעולם הוא לתקן חטא שורשי זה ולהפוך את הקללה לברכה. יחד עם זאת אין אנו רוצים להעלים את כל ההישגים שהשגנו כתוצאה מהחטא, שכן אנו מבינים שעונשי ה' הינם עונשים מרפאים המעלים את האנושות למדרגה גבוהה יותר, אלא שאנו רוצים להחזיר את הבכורה למציאות האידיאלית.

 

[1] בראשית ב', כ"ד.

[2] סימן לכך הן עונות הייחום אשר מגבילות את זיווג אצל בעלי חיים, מכיוון שרק בעונות אלו ניתנת להם האפשרות ללדת. זמנים אלו מעידים שמטרת הזיווג הינה בשביל תולדות ותו לא, מה שאין כן אצל האדם. המעניין שחז"ל מביאים דווקא את הנחש כדוגמה הדומה לאדם בעניין זה ויש לעמוד על משמעות דמיון זה בנוגע להקשרנו.

מחבר המאמר הינו עמי כהן- אחראי קשרי חוץ ומשאבים באל עמי