22.12.2017

"ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" (א, ח). אומר המדרש: "וכי לא היה מכיר את יוסף? א"ר אבין: משל לאחד שרגם אוהבו של המלך, אמר המלך – התיזו את ראשו, כי למחר יעשה בי כך. לכך כתב עליו המקרא, כלומר – היום אשר לא ידע את יוסף, למחר הוא עתיד לומר לא ידעתי את ה' ".

המדרש יוצא מתוך הנחה שבין אם מלך חדש היה ממש, ובין אם רק נתחדשו גזירותיו, ברור שפרעה הכיר את יוסף. וכי יעלה על הדעת ששליט מצרים לא יכיר את המשנה למלך הקודם? ובפרט שאותו משנה למלך הוא שהפך את מצרים למעצמה הגדולה בעולם, והקנה לה עושר כלכלי חסר תקדים! ברור לחלוטין שפרעה הכיר גם הכיר את יוסף, ואדרבה – בפשטות עיקר מלחמתו הייתה נגד יוסף, למרות שיוסף עצמו כבר נפטר. שהרי כאשר קם מלך חדש על מצרים, הדבר הראשון שמעניין אותו לעשות הוא להלחם במשטר הקודם, כדי למנוע הפיכות בממלכתו, ממש כשם שפרעה מנסח "פן ירבה, והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו, ונלחם בנו ועלה מן הארץ". גם אם היה זה אותו מלך שהתחדשו גזירותיו, סביר להניח שעול המיסים הכביד כל כך על העם, שפרעה הבין שהוא צריך איזה שעיר לעזאזל כדי להסב את המרמור של העם כלפיו – ומי מתאים לכך יותר מעם ישראל?

התוכנית הפוליטית הזו של פרעה היא אכן מבריקה, ואין פלא שהיא מצליחה מעל למשוער. אך העוול הנורא שבה זועק לשמים: איך ייתכן שאתה לא יודע את יוסף? הרי בלי יוסף לא היית היום כלום! היו שבע שנות רעב, שמצרים לא הייתה שורדת אותן! אלמלא נבואתו של יוסף, ואלמלא הניהול המסור שלו לענייני הממלכה במשך כל השנים, הייתה מצרים הופכת לארץ ענייה ושבעת מלחמות, והנה עתה בזכותו היא ארץ עשירה ושבעה מטוב הארץ…

כנגד כפיות הטוב הזו יוצא המדרש: מי שכופר בטובתו של חברו, סופו לכפור גם בטובתו של הקב"ה ולומר "לא ידעתי את ה' ". וכמובן מנגד, לא ייתכן שאדם יחוש הכרת הטוב כלפי הקב"ה ויחטא – הרי הקב"ה נותן לך חיים, נותן לך פרנסה, כל הטוב שיש לך אינו אלא ממנו. כיצד ייתכן שאדם יחציף פניו עד כדי כך שיעבור במזיד על רצונו של הקב"ה? "אין אדם מישראל חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות", שכן כל עוד דעתו צלולה לא יבוא לחטוא בכפיות טובה גדולה כזו.

כך אומר גם ישעיהו בחזונו: "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע, עמי לא התבונן" – אפילו בעלי חיים יודעים להכיר טובה על המזון שנותנים להם. ולעומתם עם ישראל כל חטאיו נובעים מכפיות טובה, מחוסר התבוננות בחסדי ה' שעושה להם.

ולעומת פרעה כפוי הטובה אנו מוצאים את משה רבינו, שחז"ל מתארים את הכרת הטוב שלו: במכת דם וצפרדעים משה איננו מכה בעצמו את היאור, וכפי שמביא רש"י (ז, יט): לפי שהגין היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו, לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה ע"י אהרן". וכן גם מכת הכינים שנעשתה על ידי העפר, אף היא נעשתה על ידי אהרן, וכפי שמבאר רש"י (ח, יב): "לא היה העפר כדאי ללקות ע"י משה לפי שהגין עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול, ולקה ע"י אהרן". משה רבינו מכיר טובה אפילו לדומם! אפילו היאור והחול שהגנו עליו, גם בהם איננו יכול לפגוע, וכפשט דברי הגמרא (בבא קמא צב:) "בירא דשתית מיניה מיא – אל תשדי ביה קלא", בור ששתית ממנו מים, אל תזרוק בו אבן. מדהים הסיפור המובא בשיטה מקובצת שם, על הרי"ף שהתארח פעם אצל עשיר אחד, ורחץ במרחץ של אותו עשיר. לימים, ירד אותו עשיר מנכסיו ורצה למכור את אותו מרחץ כדי לשלם את חובותיו. בקשו המרי"ף לָשׁוּם את שוויו של המרחץ על מנת שניתן יהיה לדעת בכמה כסף למכור אותו. אמר להם הרי"ף: "לא אדון ולא אורה במרחץ הזה, לא בְּמֶכֶר ולא בשומא ולא בשום דבר המתיחד אליו, לפי שנתהניתי ממנו". דברי הרי"ף מדהימים: הרי"ף לא טען שהוא נוגע בדבר כי הוא חייב טובה לאדם בעל המרחץ, אלא מפני שמכיר טובה למרחץ עצמו. שוב, אנו רואים הכרת הטוב אפילו לדומם שנהניתי ממנו.

כמובן, בקל וחומר אנו למדים על הכרת הטוב כלפי אדם שגמל איתנו חסד, ועל אחת כמה וכמה הכרת הטוב כלפי ריבונו של עולם, המחייה אותנו ומשביע לכל חי רצון בכל שעה ושעה.

מחבר המאמר הינו הרב אלעזר אהרונסון ראש תחום פנים אל פנים באל עמי וראש ישיבת ההסדר חולון לשעבר.