האם תכלית הבריאה לשרת את האדם?
האדם “אינו רק חלק מן הטבע – הוא נוצר בצלם א-לוהים, והוא שותף במידה רבה לעליונותו של א-לוהים על פני הטבע” – היא קביעה צודקת
קביעה אחרת של ווייט במה שנוגע לסיפור הבריאה מצריכה עיון רב. הוא טען כי על פי סיפור זה “א-לוהים יצר את כל העולם, במפורש, למען האדם, על מנת שייהנה מעולם זה וישלוט בו: אין פריט בבריאה הפיסית אשר נוצר שלא על מנת לשרת את מטרותיו של האדם”, ועל כן הסיק (בסוף הציטוט שהבאנו מדבריו) כי “המשבר האקולוגי ילך ויחמיר עד שנדחה את האקסיומה… כי לטבע אין כל סיבת קיום מלבד לשרת את האדם”.
האם ערכו של הטבע כולו הוא מכשירי בלבד – לשמש מכשיר לניצולו ולתועלתו של האדם – או שמא יש לקיומו ערך עצמי מבחינת כוונת הבורא, גם בלא קשר אל האדם
כוונתו של ווייט היא לשני דברים הבולטים בסיפור הבריאה בפרק א’:
ראשית, בריאת האדם באחרונה, כשהעולם כולו מוכן ומזומן לפניו,
ושנית, ברכת ה’ לאדם בפסוק כח “פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשֻהָ, ורדו בדגת הים…” וגומר.
אולם שני הדברים הללו גם יחד אינם מביאים בהכרח למסקנה שהסיק מהם ווייט.
הרס”ג:
ידעתי כי יתרון האדם איננו דמיון שעלה בדעתנו, ולא נטייה שנטינו לו מתוך משוא פנים, ולא אנוכיות הביאתנו לכך וגאווה ועזות שאנו טוענים בכך לעצמנו, אלא אמת נכון וצדק ברור. ולא כיבדו החכם [=ה’] בדבר זה אלא מפני שעשאו נושא מצוותיו ואזהרותיו.
ברזל א’, “אחריות מוסרית לטבע?”, פתחים, 1 (תשמ”ה), עמ’ 42-48 [דיון ביחס של האדם לטבע מתוך השקפה יהודית, תוך מתן תשובה לדבריו של ההיסטוריון לין וויט הטוען שההשקפה הנוצרית אשמה במשבר האקולוגי המאיים על כדור הארץ].
יהב ד’, “סיפור גן עדן ושמירת איכות הסביבה והטבע”, על הפרק, 14 (תשנ”ח), עמ’ 7-5 [תיאור גן עדן והאירועים שהתרחשו סביבו מנקודת השקפה של איכות סביבה ושמירת טבע על פי מקורות יהודיים שונים].
