לאחר שהבריחה את דוד מהחלון, מדמה מיכל את חולה, בדמות דוד, השוכב במיטתו ונושם בכבדות, וזאת בעזרת כבד וכביר עיזים. השימוש וההתעסקות של מיכל בחפצים אלו תמוהה ביותר. ראשית נבין מהם דברים אלה ומהי המשמעות של השימוש בהם, ולאחר מכן נעסוק בשאלה מדוע וכיצד מיכל, ביתו של המלך שאול, השתמשה בהם?
תרפים- הרמב”ן (בראשית ל”א, יט, ד”ה ‘ותגנוב רחל את התרפים’) בסיפור גניבת התרפים מלבן, מפרש כי התרפים אינם עבודה זרה רגילה אלא כלי המשמש לגילוי עתידות.
האב”ע (שם, ד”ה ‘התרפים’) מוסיף ומסביר, “שהתרפים הם על צורת בני אדם והיא עשויה לקבל כח עליונים ולא אוכל לפרש. והעד שהתרפים כן. התרפים ששמה מיכל בת שאול במטה עד שחשבו שומרי הבית שהם דוד”.
הרמב”ן ואב”ע[1] מתארים כלי של ע”ז המשמש לגילוי עתידות, כלי בעל כוחות עליונים אשר יכול להדמות לאדם. בכלי זה מיכל משתמשת בכדי לדמות את דוד, בעלה, לאדם חולה השוכב במיטתו ללא יכולת לנוע.
אם כך, נמצא כי התרפים הם חפץ בעל כוחות רוחניים והיתר השימוש בהם מוטל בספק.
החפץ השני בו מיכל נעזרה הוא כביר עיזים– רש”י (שמואל א, י”ט, יג, ד”ה ‘כביר עיזים’) מסביר: “עור מופשט שלם כחמת.. שמה מראשותיו. לפי שאין לתרפים שער, וזה דומה לשער אדם.”
גם רד”ק (שם, שם) מפרש באותו כיוון, ומתאר בתמצות: “כר עשוי משעיר עיזים“.
רש”י ורד”ק[1] מפרשים בכיוון זהה- כביר עיזים משמעו שער עיזים המשמש ככר להניח עליו את הראש בעת המנוחה. מיכל השתמשה בו כחפץ אשר ידמה בצורה הטובה ביותר את שערותיו של דוד השוכב “חולה” במיטתו. אם כך, לפי פירוש זה השימוש בכביר העיזים היה שימוש גשמי בלבד.
לעומתם, יוסף בן מתתיהו מפרש בכיוון שונה. הוא גורס כי “כביר עיזים” הינו כבד עיזים. חיזוק לדבריו הוא מביא מ’תרגום השבעים’ שם כתוב במקום “כביר”- “כבד”. ההסבר לכך הוא שבעברית ר’ וד’ הן אותיות מתחלפות ומכאן השוני בין המקורות השונים.
ולהלן דבריו: “אחר כך הציעה מיטה בשביל חולה כביכול.. ושמה כבד של עיזים מתחת לשמיכות.. ומחמת זעזועי הכבד, שהיו מניעים את המכסה, נמצאו דבריה נאמנים בעיניהם, שהדבר המוטל (לפניהם) הוא דוד הנושם בכבדות[2]“.
יוסף בן מתתיהו בפירושו מתאר את השימוש שעשתה מיכל בכבד העיזים. מיכל השתמשה בכבד בכדי לדמות את נשימותיו הכבדות של דוד. מיכל הניחה את הכבד מתחת לשמיכות, ובתזוזותיו הזיז את השמיכות שמעליו ונראה היה כנשימות כבדות של אדם חולה. אך לכבד היה שימוש נוסף וחשוב- הכבד אשר שימש את עובדי העבודה זרה ככלי לגילוי עתידות, שימש את מיכל וסייע לה במילוט בעלה דוד מפני אביה הרודפו בכדי להורגו.
עפ”י פירוש זה, השימוש שעשתה מיכל ב”כביר העיזים” היה גם גשמי וגם רוחני.
מתוך הפירושים השונים, ובמיוחד דבריו של יוסף בן מתתיהו, עולה השאלה: התרפים והכבד מתוארים ככלי עבודה זרה, ובכלים אלו עושה מיכל שימוש, ואילו לפי חלק מהפירושים- שימוש בדרך שימושם המקורית- עבודה זרה. כיצד ניתן להסביר כי מיכל, ביתו של שאול מלך ישראל, משתמשת בכלי עבודה זרה?
בזק מתייחס לשאלה זו במאמרו, ומביא תשובה מעניינת. להלן דבריו:
“אך סמלי אפוא הדבר, שבני שאול השתמשו בתרפים, בכבד ובחיצים- כלים ששימשו רבים מעובדי העבודה זרה לגילוי עתידות- דווקא כסיוע להגשמת דבר ה’. בכך מוכיח המקרא כי לא המכשיר החיצוני הוא הקובע את אופי הדברים אלא התוכן הפנימי..”[3]
בזק מוצא בשימוש של בני שאול בכלי עבודה זרה, סמליות מעניינת. לטענתו בני שאול לוקחים את כלי העבודה זרה ומשתמשים בהם בכדי לסייע לקיום דבר ה’. במעשה זה הם מוכיחים כי לא הכלי החיצוני הוא המשמעותי אלא דווקא הפנים. התוכן. מיכל המשתמשת בכלי עבודה זרה, עושה זאת בכדי לסייע לקיום דבר ה’, להצלת דוד מפני שאול הרודף אותו. היא לוקחת את הכלי ומכשירה אותו במעשיה המכוונים לקיום רצון האלוקים.
