יוֹם יְרוּשָׁלַיִם
“זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה’ נַגִילָה וְנִשְׂמְחָה בּו”
ספר דברים פרק יב
(ה) כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה… (יא) וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַיהֹוָה:
מסכת אבות דרבי נתן
“מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם” זוֹ 1יְרוּשָׁלַיִם שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל שׁוּתָפִין בָּהּ.
ביאור:
1) ירושלים – לֹא שַׁיֶּכֶת לְאַף שֵׁבֶט, וּלְמַעֲשֶׂה כָּל יִשְׂרָאֵל שֻׁתָּפִים בָּהּ.
מועדי הראי”ה (הרב נריה זצ”ל)
בשנת תרפ”ד חזר הרב קוק זצ”ל מביקורו בארצות הברית. כשעלה הרב עם קבוצת המלווים הגדולה ירושלימה, היתה רוחו מרוממת עליו ביותר, ועל אף שהיה עייף ויגע מן הנסיעה, שמחת שובו לארץ הקודש הפיגה את ליאות הדרך. כשהגיע לשער הגיא, הסתכל בהרים המתנשאים, ועיניו אורו וקרנו, אמר למלוויו:
“גם באמריקה ראיתי הרים גבוהים, מעשי ה’ אדון כל הארץ, אולם ההרים ההם דוממים היו, הם לא דיברו אלינו, ואילו הרים אלו, הררי קודש הם, מדברים אלינו, מדברים בשפה ברורה, וקולם הצלול נקלט יפה באוזניים וחודר למעמקי הלב…”
ירושלים – מרכז העולם
מדרש תנחומא פרשת קדושים סימן י
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יוֹשֶׁבֶת 1בְּאֶמְצָעִיתוֹ שֶׁל עוֹלָם, וִירוּשָׁלַיִם בְּאֶמְצָעִיתָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּאֶמְצַע יְרוּשָׁלַיִם, 2וְהַהֵיכָל בְּאֶמְצַע בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהָאָרוֹן בְּאֶמְצַע הַהֵיכָל, וְאֶבֶן שְׁתִיָּה לִפְנֵי הָאָרוֹן, שֶׁמִּמֶּנָּה 3נִשְׁתַּת הָעוֹלָם.
ביאור:
1) באמצעיתו – בְּמֶרְכָּזוֹ.
2) היכל – הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הָיוּ כְּלֵי הַקּוֹדֶשׁ.
3) נשתת העולם– נוֹסַד הָעוֹלָם, אֶבֶן זוֹ הִיא הַמָּקוֹר שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּרָא הקב”ה אֶת הָעוֹלָם
על פי מהר”ל , חידושי אגדות ר”ה כג.
יְרוּשָׁלַיִם הִיא בְּאֶמְצַע אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – אֵין פֵּרוּשׁ הַדָּבָר שֶׁהִיא אֶמְצַע שֶׁטַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (כִּי אֵין זֶה נָכוֹן מִבְּחִינָה גֵּאוֹגְרָפִית), אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל 1לֵב הָאָדָם שֶׁהוּא בְּאֶמְצַע גּוּף הָאָדָם .
לִמְּדוּנוּ חז”ל, הַלֵּב הוּא אֵיבָר מֶרְכָּזִי (עִקָּרִי) בְּגוּף הָאָדָם 2שֶׁהַכֹּל (שְׁאָר הָאֵיבָרִים) מִצְטָרֵף וּמִתְחַבֵּר אֵלָיו. וְכֵן יְרוּשָׁלַיִם הִיא עִקָּר (מֶרְכָּז) וְלֵב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַכֹּל מִצְטָרֵף וּמִתְחַבֵּר אֵלֶיהָ, וְהַכֹּל תָּלוּי בָּהּ.
ביאור:
1) לב האדם – לִבּוֹ שֶׁל הָאָדָם הוּא הָאֵיבָר הַמֶּרְכָּזִי בַּגּוּף, הוּא הַנּוֹתֵן חַיִּים לְכָל הָאֵבָרִים.
2) הכל מצטרף ומתחבר – כָּל הֶעָרִים וְהַיִּשּׁוּבִים בָּאָרֶץ קַיָּמִים בִּזְכוּת עִיר הַקּוֹדֶשׁ יְרוּשָׁלַיִם. קְדֻשַּׁת יְרוּשָׁלַיִם נוֹתֶנֶת חַיִּים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כֻּלָּהּ.
מסכתות קטנות מסכת דרך ארץ פרק ט’
אַבָּא אִיסִי בֶּן יוֹחָנָן מִשּׁוּם שְׁמוּאֵל הַקָּטָן אוֹמֵר: הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לְגַלְגַּל עֵינוֹ שֶׁל אָדָם.
לָבָן שֶׁבּוֹ- זֶה יַם אוֹקְיָנוֹס, שֶׁמַּקִּיף אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.
שָׁחֹר שֶׁבּוֹ- זֶה 1יִשּׁוּב.
קֶמֶט שֶׁבּוֹ- זֶה יְרוּשָׁלַיִם.
פַּרְצוּף שֶׁבַּקֶּמֶט- זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ.
ביאור:
1) ישוב – אֲדָמָה, הַחֵלֶק הַמְּיֻשָּׁב שֶׁבָּעוֹלָם.
2) פרצוף שבקמט – הָאִישׁוֹן, הַחֵלֶק הַפְּנִימִי בְּיוֹתֵר בָּעַיִן.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ל עמוד א
הָיָה עוֹמֵד בְּחוּץ לָאָרֶץ – 1יְכַוֵּין אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם”.
הָיָה עוֹמֵד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – יְכַוֵּין אֶת לִבּוֹ 2כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (מְלָכִים א’ ח’) “וְהִתְפַּלְלוּ אֶל ה’ דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ”.
הָיָה עוֹמֵד בִּירוּשָׁלַיִם – יְכַוֵּין אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דִּבְרֵי הַיָּמִים ב’ ו’) “וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַבַּיִת הַזֶּה”.
הָיָה עוֹמֵד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ – יְכַוֵּין אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית 3קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: (מְלָכִים א’ ח’) “וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה”.
הָיָה עוֹמֵד בְּבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים – יְכַוֵּין אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד 4בֵּית הַכַּפֹּרֶת.
הָיָה עוֹמֵד אֲחוֹרֵי בֵית הַכַּפֹּרֶת – 5יִרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת.
נִמְצָא: 6עוֹמֵד בַּמִּזְרָח – מַחֲזִיר פָּנָיו לַמַּעֲרָב, בַּמַּעֲרָב- 7מַחֲזִיר פָּנָיו לַמִּזְרָח, בַּדָּרוֹם – מַחֲזִיר פָּנָיו לַצָּפוֹן, בַּצָּפוֹן – מַחֲזִיר פָּנָיו לַדָּרוֹם; נִמְצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל 8מְכַוְּונִין אֶת לִבָּם לְמָקוֹם אֶחָד.
ביאור:
1) יכוון את ליבו– כַּאֲשֶׁר אָדָם עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל, צָרִיךְ לְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ וְאֶת גּוּפוֹ לַמָּקוֹם הַמְּקֻדָּשׁ לה’.
2) כנגד – לְכִּוּוּן, לְצַד.
3) קודשי הקודשים – בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נִמְצָא אֲרוֹן הָעֵדוֹת.
4) בית הכפורת – שֶׁנִמְצָא מֵעַל אֲרוֹן ה’ בְּקוֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים.
5) יראה עצמו כאילו – וְיִפְנֶה לְכִוּוּן הַכַּפּרֶת.
6) עומד במזרח – אָדָם שֶׁמִּתְפַּלֵּל וְעוֹמֵד בְּצַד הַמִּזְרָח.
7) מחזיר פניו – מַפְנֶה אֶת גּוּפוֹ לְכִּוּוּן.
8) מכוונין את ליבם למקום אחד- כָּל יִשְׂרָאֵל מְכַוְּנִים אֶת לִבָּם לְמָקוֹם אֶחָד וְהוּא קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם.
אבות דרבי נתן פרק כח
רבי נתן אומר אין לך אהבה כאהבה של תורה. ואין לך חכמה כחכמה של דרך ארץ ואין לך יופי כיופי של ירושלים.
הר המוריה
ספר בראשית פרק כב
(יד) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְהֹוָה יִרְאֶה אאֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ביְהֹוָה יֵרָאֶה:
רש”י
א. אשר יאמר היום– 1שֶׁיֹּאמְרוּ לִימֵי הַדּוֹרוֹת עָלָיו, בְּהַר ה’ יֵרָאֶה הקב”ה לְעַמּוֹ:
ב. ה’ יראה– ה’ יִבְחָר וְיִרְאֶה לוֹ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַשְׁרוֹת בּוֹ שְׁכִינָתוֹ וּלְהַקְרִיב כָּאן קָרְבָּנוֹת:
ביאור:
1) שיאמרו לימי הדורות – שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת יֵדְעוּ שֶׁבְּהַר הַמּוֹרִיָּה ה’ יְגַלֶּה אֶת שְׁכִינָתוֹ לְעַם יִשְׂרָאֵל.
שמה של ירושלים
בראשית רבה פרשה נו
אַבְרָהָם- קָרָא אוֹתוֹ ‘יִרְאֶה’ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּקְרָא אַבְרָהָם 1שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה’ יִרְאֶה”.
2שֵׁם- קָרָא אוֹתוֹ ‘שָׁלֵם’ שֶׁנֶּאֱמַר: “וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם”.
אָמַר הקב”ה: אִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ ‘יִרְאֶה’ כְּשֵׁם שֶׁקָּרָא אוֹתוֹ אַבְרָהָם, שֵׁם- אָדָם צַדִּיק 3מִתְרָעֵם. וְאִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ ‘שָׁלֵם’ כְּשֵׁם שֶׁקָּרָא אוֹתוֹ שֵׁם, אַבְרָהָם- אָדַם צַדִּיק מִתְרָעֵם. אֶלָּא הֲרֵינִי קוֹרֵא אוֹתוֹ יְרוּשָׁלַיִם 4כְּמוֹ שֶׁקָּרְאוּ אוֹתוֹ שְׁנֵיהֶם: ‘יִרְאֶה’ ‘שָׁלֵם’- יְרוּשָׁלַיִם.
ביאור:
1) שם המקום ההוא – הַר הַמּוֹרִיָּה.
2) שם –בְּנוֹ שֶׁל נֹחַ שֶׁמָּלַךְ בַּמָּקוֹם הַהוּא.
3) מתרעם – כּוֹעֵס.
4) כמו שקראו שניהם – הַמִּלָּה יְרוּשָׁלַיִם מַזְכִּירָה שְׁתֵּי מִלִּים. הָאַחַת- ‘יִרְאָה’ כְּמוֹ שֶׁאָמַר אַבְרָהָם, וְהַשְּׁנִיָּה- ‘שָׁלֵם’ כְּמוֹ שֶׁאָמַר שֵׁם
כיבוש ירושלים
יהושע נצליח לכבוש חלקם נרחבים בארץ ישראל, אך את ירושלים לא הצליח, גם בתקופת השופטים שבאו אחריו לא נכבשה ירושלים.
ספר יהושע פרק טו
(סג) וְאֶת הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַם לֹא יָכְלוּ בְנֵי יְהוּדָה 1לְהוֹרִישָׁם וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי 2אֶת בְּנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
ביאור:
1) להורישם – לִכְבּוֹש.
2) את בני יהודה – בְּתוֹךְ נַחֲלַת שֶׁבֶט יְהוּדָה.
לאחר שדוד הומלך על כל שבטי ישראל הוא כובש את ירושלים.
מנין ידע דוד היכן נמצא “המקום אשר יבחר ה'”?
מסכת זבחים דף נד עמוד ב
דרש רבא מהו שכתוב? “וילך דוד ושמואל וישבו בנויות ברמה”- וכי מה ענין נויות אצל רמה אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם.
רש”י
א. שהן יושבים ברמה – בעירו של שמואל:
ב. נויו של עולם – למצוא מקום לבית הבחירה מן התורה:
ספר שמואל ב פרק ה
(ג) וַיָּבֹאוּ כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ חֶבְרוֹנָה וַיִּכְרֹת לָהֶם הַמֶּלֶךְ דָּוִד בְּרִית בְּחֶבְרוֹן לִפְנֵי יְהֹוָה וַיִּמְשְׁחוּ אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל:…( ו) אוַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלַם באֶל הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ גוַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר לֹא תָבוֹא הֵנָּה דכִּי אִם הֱסִירְךָ הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים הלֵאמֹר לֹא יָבוֹא דָוִד הֵנָּה: (ז) וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד: (ח) וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר וְאֶת הַפִּסְחִים וְאֶת הַעִוְרִים שְׂנֻאֵו {שְׂנֻאֵי} נֶפֶשׁ דָּוִד עַל כֵּן יֹאמְרוּ עִוֵּר וּפִסֵּחַ לֹא יָבוֹא אֶל הַבָּיִת: (ט) וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמְּצֻדָה וַיִּקְרָא לָהּ עִיר דָּוִד וַיִּבֶן דָּוִד סָבִיב מִן הַמִּלּוֹא וָבָיְתָה: (י) וַיֵּלֶךְ דָּוִד הָלוֹךְ וְגָדוֹל וַיהֹוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת עִמּוֹ:
ביאור:
1) לפי שהיתה קבלה אצלם – הָיְתָה מָסוֹרֶת בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם שַׁיֶּכֶת רַק לְמִי שֶׁמּוֹלֵךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְלוֹ הָרְשׁוּת לָקַחַת אוֹתָהּ.
2) ציון ראש ממלכת ישראל – יְרוּשָׁלַיִם שֶׁהִיא הָעִיר הַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר בְּמַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל.
3) לא קמה מלכותו – הַמַּלְכוּת שֶׁל שָׁאוּל לֹא הֶחְזִיקָה מַעֲמָד.
4) לא הורישום – לֹא כָּבְשׁוּ אוֹתָהּ.
5) בעבור – בִּגְלַל.
6) בצורה וחזקה – מִסָּבִיב לְעִיר הַיְבוּס הָיְתָה חוֹמָה חֲזָקָה וְהָיָה קָשֶׁה לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ הָעִיר.
7) בדרך הפלגה וגוזמא – הַמֶּלֶךְ הַיְּבוּסִי דִּבֵּר בְּצוּרָה מֻגְזֶמֶת כְּדֵי לְהוֹכִיחַ לְדָוִד שֶׁהֵם יִלְחֲמוּ בּוֹ עַד הַסּוֹף.
8) לעכב ביאתך – אֲפִלּוּ הָעִוְּרִים וְהַפִּסְּחִים לֹא יִתְּנוּ לְדָוִד לְהִכָּנֵס לְעִיר
פירושים
א. וילך המלך ואנשיו – וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים “וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל יִשְׂרָאֵל” כִּי כָּל יִשְׂרָאֵל הָיוּ עַתָּה אֲנָשָׁיו וְכֵיוָן שֶׁמָּלַךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל הָלַךְ אֶל יְרוּשָׁלַיִם לִלְכֹּד מְצוּדַת צִיּוֹן, 1לְפִי שֶׁהָיְתָה קַבָּלָה אֶצְלָם כִּי 2צִיּוֹן רֹאשׁ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִלְכֹּד אוֹתָהּ אֶלָּא מִי שֶׁיִּהְיֶה מֶלֶךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְעַד הַיּוֹם לֹא נִתְקַיְּמָה מַלְכוּת בְּיִשְׂרָאֵל כִּי שָׁאוּל 3לֹא קָמָה מַלְכוּתוֹ: רד”ק (ר’ דוד קמחי)
ב. אל היבוסי – כִּי בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי בִּנְיָמִין 4לֹא הוֹרִישׁוּם מֵאָז.
ג. ויאמר לדוד – עַם הַיְּבוּסִי אָמַר לְדָוִד, לֹא תּוּכַל לָבוֹא הֵנָּה, 5בַּעֲבוּר הֱיוֹתָהּ 6בְּצוּרָה וַחֲזָקָה עַד מְאֹד.
ד. כי אם הסירך – אָמַר 7בְּדֶרֶךְ הַפְלָגָה וְגֻזְמָא, לֹא תּוּכַל לָבוֹא הֵנָּה כִּי אִם מִקֹּדֶם יִהְיֶה הֱסִירְךָ מִפֹּה כָּל אֲנָשִׁים, וְאַף הָעִוְּרִים וְהַפִּסְחִים, כִּי אִם יִשָּׁאֵר מִי מֵהֶם, הַיְּכֹלֶת בְּיָדָם 8לְעַכֵּב בִּיאָתְךָ הֵנָּה, בַּעֲבוּר גֹּדֶל חֹזֶק הַמָּקוֹם.
ה. לאמר וגו’‘ – רוֹצֶה לוֹמַר: דִּבְרֵי הַהַפְלָגָה הַהוּא הָיָה לֵאמֹר, לֹא יוּכַל דָוִד לָבֹא הֵנָּה מֵרֹב חָזְקָהּ, וּמַה שֶּׁהִפְלִיגוּ לְדַבֵּר, עַל זֶה הָיְתָה הַכַּוָּנָה:
(מצודות דוד)
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מט עמוד ב
עֲשָׂרָה 1קַבִּים יֹפִי יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה יְרוּשָׁלַיִם, וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ.
| ביאור: |
1) קבים – מִדּוֹת, חֲלָקִים
תלמוד ירושלמי מסכת חגיגה פרק ג
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי “יְרוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָהּ יַחְדָּו”(תְּהִלִּים קכ”ז)- 1עִיר שֶׁהִיא עוֹשָׂה כָּל יִשְׂרָאֵל חֲבֵרִים.
ביאור:
1) עיר שהיא עושה כל ישראל חברים – הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם מְאַחֶדֶת וּמְחַבֶּרֶת אֶת כָּל עַם יִשְׂרָאֵל
זכירת ירושלים
כתב מרן החיד”א זצ”ל בספרו עבודת הקודש שראוי להוסיף בכל יום אחרי הזכירות שבסוף תפילת שחרית: “הריני זוכר את ירושלים כמו שכתוב ‘אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי’ ויהי רצון מלפניך ה’ אלוקינו ואלוקי אבותינו שתרחם על ירושלים עיר הקודש העיר אשר בחרת, ועל מקדשך ברחמיך הרבים וקיים לנו מה שבטחתנו בונה ירושלים ה’ נדחי ישראל יכנס”.
יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, אמן.
