זריזות בקיום מצוות

מידת הזריזות נמצא אצל כל אחד אך לא תמיד באה לידי ביטוי. יש אנשים שנראים לנו עצלים. אך לכל אחד יש איזה דבר שבשבילו הוא מזדרז. ישנם ילדים שתמיד יגיעו ראשונים להצגה, אך לבית הספר למשל- תמיד יאחרו.

אנחנו חייבים לסגל לעצמנו את מידת הזריזות במצוות ולא להתעצל, לא להגיד ‘אחר כך נברך’, הרי בסופו של דבר נשכח.

חֲכָמֵינוּ מַרְבִּים לְדַבֵּר עַל נִצּוּל כָּל הִזְדַּמְּנוּת לְקַיֵּם מִצְוָה וְלַעֲשׂוֹתָהּ בִּזְרִיזוּת:

מכילתא שמות יב

‘וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת’- ר’ יֹאשִׁיָה אוֹמֵר: ¹אַל תִּקְרִי כֵּן אֶלָּא ‘וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמִּצְוֹת‘, ²כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין ³מַחְמִיצִין אֶת הַמַּצָּה, כָּךְ אֵין מַחְמִיצִין אֶת הַמִּצְוָה, אֶלָּא אִם בָּא מִצְוָה לְיָדְךָ- עָשֵׂה אוֹתָהּ מִיָּד:

ביאור:

1) אל תקרי– המִלה ‘מצות’ איננה מנוקדת ולכן יש כאן רמז גם לַמִּצְווֹת.

2) כדרך– כמו.

3) מחמיצין– גורמים לה להפוך לחמץ.

כְּלוֹמַר: כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִים לִשְׁמֹר אֶת הַבָּצֵק שֶׁלֹּא יַחְמִיץ,

כָּךְ יֵשׁ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַחְמִיץ- לְהַפְסִיד מִצְווֹת שֶׁאֶפְשָׁר לְקַיֵּם.

תלמוד בבלי מסכת נזיר דף כג עמוד ב

לְעוֹלָם ¹יַקְדִּים אָדָם לִדְבָר מִצְוָה:

באור:

יקדים– יעשה אותה בהקדם, ללא עיכובים.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ו

לְעוֹלָם יָרוּץ אָדָם לִדְבָר מִצְוָה, ¹אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת:

באור:

אפילו בשבת– גם בְּשַׁבָּת, שיש ללכת בנחת (מותר לרוץ לצורך מצוה).

הַרמח”ל (ר‘ מֹשֶׁה חַיִּים לוּצָטוֹ) מְחַלֵּק אֶת מִדַּת הַזְּרִיזוּת לִשְׁנַיִם:

זְרִיזוּת שֶׁלִּפְנֵי מַעֲשֶׂה הַמִּצְוָה.
זְרִיזוּת תּוֹךְ כְּדֵי קִיּוּם הַמִּצְוָה.

מסילת ישרים (לרמח”ל- ר’ משה חיים לוצטו) פרק ז

שֶׁלֹּא ¹יַחְמִיץ הָאָדָם אֶת הַמִּצְוָה, אֶלָּא בְּהַגִּיעַ זְמַנָּהּ,

אוֹ ²בַּעֲלוֹתָהּ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, יְמַהֵר לֶאֱחֹז בָּהּ וְלַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ

וְלֹא יַנִּיחַ זְמַן לִזְמַן שֶׁיִּתְרַבֶּה בֵּינְתַיִם, כִּי אֵין סַכָּנָה כְּסַכָּנָתוֹ,

כָּל רֶגַע יוּכַל לְהִתְחַדֵּשׁ אֵיזֶה ³עִכּוּב לַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב.

ביאור:

1) יחמיץ– יפסיד.

2) בעלותה במחשבתו– כשחשב לַעֲשׂוֹת מצווה.

3) עיכוב– הפרעה.

דֻּגְמָה לְכָךְ לָמַדְנוּ מִדָּוִד הַמֶּלֶךְ. לְדָוִד הָיוּ כַּמָּה בָּנִים שֶׁרָצוּ לִמְלֹךְ אַחֲרָיו.

כַּאֲשֶׁר דָּוִד מְבַקֵּשׁ לְהַמְלִיךְ אֶת שְׁלֹמֹה בְּנוֹ בִּמְקוֹמוֹ,

הוּא מְזָרֵז אֶת אֲנָשָׁיו לַעֲשׂוֹת זֹאת, לַמְרוֹת שֶׁה’ הִבְטִיחַ לוֹ שֶׁשְּׁלֹמֹה יִמְלֹךְ אַחֲרָיו:

דברי הימים פרק כב פסוק ט

הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה וַהֲנִחוֹתִי לוֹ מִכָּל

אוֹיְבָיו מִסָּבִיב כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו:

דָּוִד מַבְטִיחַ לְבַת שֶׁבַע שֶׁשְּׁלֹמֹה בְּנָהּ יִהְיֶה הַמֶּלֶךְ, וּמְמַהֵר לְבַצֵּעַ זֹאת:

6. מלכים א פרק א פסוקים ל-לב

(ל) כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ בַּיהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי תַּחְתָּי כִּי כֵּן אֶעֱשֶׂה הַיּוֹם הַזֶּה: (לא) וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע אַפַּיִם אֶרֶץ וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ וַתֹּאמֶר יְחִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד לְעֹלָם: (לב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִד קִרְאוּ לִי לְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּלְנָתָן הַנָּבִיא וְלִבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וַיָּבֹאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:

(לג) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ ¹אֶל גִּחוֹן: (לד) ²וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָר וַאֲמַרְתֶּם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה:

ביאור:

1) אל גיחון– לְמַעְיָן הגיחון.

2) ומשח אותו– תיצוק עליו שמן ותמליך אותו.

מַדּוּעַ דָּוִד מִזְדָּרֵז כָּל כָּךְ?

מדרש רבה בראשית פרשה עו אות ב

אָמַר: הַרְבֵּה ¹קָטֵגוֹרִין יַעַמְדוּ מִכָּאן ²וְעַד גִּיחוֹן:

ביאור:

הרבה קטגורין– הרבה מפריעים וּמְעַכְּבִים, עלולים להפריע.
ועד גיחון– הַמַּעְיָן שבו ממליכים את המלך.

דָּוִד מֵבִין שֶׁהַמְּהִירוּת תּוֹעִיל לְקַיֵּם אֶת רְצוֹן ה’ וְלִמְנוֹעַ הַפְרָעוֹת וְעִכּוּבִים.

נלמד מדוד המלך להזדרז לשם קיום מצוות.

הרי לא ייתכן שנזדרז למשל לסיים לאכול כי חברים קוראים לנו לשחק, ולא נזדרז לתפילה או לברך בסוף האכילה.