24.01.2019

זְרִיזוּת וַעֲצֵלוֹת

אָנוּ צְרִיכִים לְקַיֵּם אֶת מִצְווֹתָיו שֶׁל ה’. חֲכָמֵינוּ מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ בְּאֵיזֶה אֹפֶן יֵשׁ לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת.

  1. אבות פרק ה משנה כ

יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר, הֱוֵי אעַז כַּנָּמֵר, בוְקַל כַּנֶּשֶׁר, ג3וְרָץ כַּצְּבִי,דוְגִבּוֹר כָּאֲרִי     לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם.

1א. פרוש קהתי (לר’ פנחס קהתי)

אעַז כַּנָּמֵר- שֶׁלֹּא תִּתְבַּיֵּשׁ לִשְׁאֹל מֵרַבְּךָ מַה שֶּׁלֹּא הֵבַנְתָּ.

וְיֵשׁ מְפָרְשׁים: עַז כַּנָּמֵר- 1כְּנֶגֶד הַמַּלְעִיגִים עַל מַעֲשֵׂי הַמִּצְווֹת,

בוְקַל כַּנֶּשֶׁר– לַחֲזֹר עַל לִמּוּדְךָ 2לְלֹא יְגִיעָה,

ג3וְרָץ כַּצְּבִי- 4אַחַר מִצְוָה קַלָּה כַּחֲמוּרָה,

דוְגִבּוֹר כָּאֲרִי5לִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרְךָ.

ביאור:

1) כנגד המלעיגים– אלו הלועגים לך שאתה שומר מצוות.

2) ללא יגיעה– בלי להתעייף.

3) ורץ כצבי– רץ במהירות כמו צבי.

4) אחר מצווה– לקיים מצוות

5) לכבוש את יצרך– להתגבר על היצר הרע.

מַדּוּעַ בָּחַר יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא דַּוְקָא בְּדֻגְמָאוֹת אֵלּוּ?

  1. פירוש ר’ יצחק אברבנאל, הובא במדרש שמואל

אַרְבַּע סִבּוֹת עִקָּרִיּוֹת גּוֹרְמוֹת לָאָדָם לְהִתְרַחֵק מִלִּמּוּד הַתּוֹרָה וְקִיּוּם מִצְווֹת, וּכְנֶגְדָם הִזְכִּיר אַרְבָּעָה בַּעֲלֵי חַיִּים שֶׁמֵּהֶם נוּכַל לִלְמֹד

אֵיךְ לִנְהֹג בְּכָל אֶחָד מֵהַמִּקְרִים:

הַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה- שֶׁאָנוּ מִתְבַּיְּשִׁים פֶּן יִלְעֲגוּ לָנוּ שֶׁנְּקַיֵּים אֶת הַמִּצְווֹת,

וְעַל כָּךְ נֶאֱמַר שֶׁעָלֵינוּ לִהְיוֹת 1עַזִּים וְלַעֲמֹד עַל דַּעְתֵּנוּ.

הַסִּבָּה הַשְּׁנִיָּה- שֶׁאָדַם טָרוּד בְּעִסְקֵי פַּרְנָסָתוֹ וְעָלוּל לָבוֹא לִידֵי 2הִתְרַשְּׁלוּת בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת, לָכֵן נֶאֱמַר שֶׁעָלֵינוּ לִהְיוֹת זְרִיזִים בְּקִיּוּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה, בְּדוֹמֶה לְקַלּוּתוֹ וְלִמְהִירוּתוֹ שֶׁל הַנֶּשֶׁר.

הַסִּבָּה הַשְּׁלִישִׁית- שֶׁאָדַם עַצְלָן מִטִּבְעוֹ, אוֹהֵב לִישֹׁן אוֹ לָלֶכֶת בָּטֵל,

3וְאֵינוֹ שָׂשׂ לְקַיֵּם מִצְווֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֵן 4טוֹרַח.

לָכֵן מְצֻוִּים אֲנַחְנוּ לְהִתְגַּבֵּר וְלִהְיוֹת זְרִיזִים בְּעִנְיַן הַמִּצְווֹת,

כְּמוֹ הַצְּבִי, שֶׁהוּא מִן הַמְּהִירִים שֶׁבְּבַעֲלֵי הַחַיִּים.

הַסִּבָּה הָרְבִיעִית- הַפַּחַד. יְהוּדִים 5נִרְדְּפוּ בַּגּוֹלָה עַל קִיּוּם הַמִּצְווֹת וְעַל לִמּוּד הַתּוֹרָה. בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה, יֵשׁ לְגַלּוֹת אֹמֶץ-לֵב וְלִהְיוֹת דְּבֵקִים בְּמִצְווֹת הַתּוֹרָה, לַמְרוֹת הַכֹּל.

ביאור:

1) עזים– אמיצים.

2) התרשלות– הזנחה.

3) ואינו שש– ואינו שָׂמֵחַ.

4) טורח– מאמץ.

5) נרדפו– עָשׂוּ להם צרות.

  1. מסילת ישרים (לרמח”ל- ר’ משה חיים לוצטו) פרק ו -בבאור מידת הזריזות

הַזְּהִירוּת סוֹבֵב עַל 1הַ’לֹּא תַעֲשֶׂה’, וְהַזְּרִיזוּת עַל הָ’עֲשֵׂה’,

וְהַיְנוּ, “סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב”:

… כִּי כְמוֹ שֶׁצָּרִיךְ 2פִּקְחוּת גְּדוֹלָה וְהַשְׁקָפָה רַבָּה לִנָּצֵל 3מִמּוֹקְשֵׁי הַיֵּצֶר, וְלִמָּלֵט מִן הָרָע, כֵּן צָרִיךְ פִּקְחוּת גְּדוֹלָה וְהַשְׁקָפָה 4לֶאֱחֹז בַּמִּצְווֹת וְלִזְכּוֹת בָּהֵן, וְשֶׁלֹּא תֹאבַדְנָה מִמֶּנּוּ,

כִּי כְמוֹ שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל הַיֵּצֶר הָרַע בְּתַחְבּוּלוֹתָיו

לְהַפִּיל אֶת הָאָדָם 5בְּמִכְמוֹרוֹת הַחֵטְא, כֵּן מִשְׁתַּדֵּל לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת, וּלְאַבְּדָם מִמֶּנּוּ.

ביאור:

1) ה”לא תעשה”– דברים שאסור לַעֲשׂוֹת.

2) פקחות גדולה והשקפה– חוכמה   וזהירות.

3) ממוקשי היצר– מהפיתוי לעשות  מַעֲשִׂים רעים.

4) לאחוז במצוות– לקיים הרבה   מצוות.

5) במכמורות החטא– במלכודות של החטאים.

הָעַצְלוּת

הָעַצְלוּת הִיא הַהֶפֶךְ מִמִּדַּת הַזְּרִיזוּת, וּפוֹגַעַת מְאֹד בָּאָדָם.

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ הִרְבָּה לְדַבֵּר בִּגְנוּת הָעַצְלוּת, וְהִמְשִׁיל לְכָךְ מָשָׁל:

  1. משלי פרק כד פסוקים לב-לג

עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב:

וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ 1קִמְּשׁוֹנִים כָּסּוּ פָנָיו 2חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה:

ביאור:

  • קמשונים– צמח בָּר, קוץ.
  • חרלים– צמחים קוֹצָנִיִּם.
  1. ארחות צדיקים פרק טז

1דִּמָּה חָכְמַת עָצֵל לִשְׂדֵה אִישׁ עָצֵל, לֹא דַּי שֶׁאֵינוֹ מְגַדֵּל תְּבוּאָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד אוֹתוֹ כָּרָאוּי, אֶלָּא מְגַדֵּל אַף דְּבָרִים גְּרוּעִים, כְּגוֹן חֲרֻלִּים וְקִמְּשׁוֹנִים, שֶׁהֵם מַזִּיקִים לַתְּבוּאָה, וַאֲפִלּוּ אִם הָיָה טוֹרֵחַ בְּשָׂדֵהוּ עַד שֶׁיְּגַדֵּל תְּבוּאָה,

2מֵחֲמַת עַצְלוּתוֹ יַפְסִיד הַתְּבוּאָה, כִּי גֶּדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה, וְהוּא עָצֵל וְאֵינוֹ מְתַקֵּן הַגָּדֵר, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִכָּנְסוּ הַבְּהֵמוֹת וְהַגַּנָּבִים וְלוֹקְחִים הַכֹּל.

וְאָמַר “וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה”, אַף עַל פִּי שֶׁגֶּדֶר אֲבָנִים חֲזָקָה מְאֹד, אַף עַל פִּי כֵן, הִיא נֶהֶרְסָה מֵחֲמַת עַצְלוּתוֹ, שֶׁלֹּא תִּקֵּן חֶסְרוֹנָהּ קֹדֶם שֶׁנָּפְלָה.

כֵּן עִנְיַן הֶעָצֵל בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת, כִּי הָעֲצֵלִים אוֹהֲבִים מְנוּחָה,

וּמִתּוֹךְ כָּךְ, הַמִּצְווֹת קָשׁוֹת עֲלֵיהֶם, וְלִמּוּד הַתּוֹרָה כְּבֵדָה עַל נַפְשָׁם,

וְיִבְרְחוּ מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ אֶל הַמְּנוּחָה.

ביאור:

1) דמה– המשיל, הִשְׁוָה.

2) מחמת– בגלל.

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ מַצִּיעַ דֶּרֶךְ לְהִנָּצֵל מִמִּדַּת הָעַצְלוּת:

  1. משלי פרק ו פסוקים ו-ח

לֵךְ אאֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם:

באֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל:

1תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ

3אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ:

21א. ראב”ע (ר’ אברהם אבן עזרא)

אאֶל נְמָלָה – שֶׁהִיא מִקְּטַנֵּי אֶרֶץ, וְתִלְמַד מֵחָכְמָתָם:

21ב. רש”י (ר’ שלמה יצחקי)

באֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין 2שֶׁיּוֹכִיחַ אוֹתָהּ וִיזָרְזֶנָּה, וְיוֹצִיא מִיָּדָהּ אִם תִּגְזֹל דָּבָר מֵחֲבֵרְתָּהּ וְאַף עַל פִּי כֵן,

“תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ 3אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ”.

ביאור:

1) תכין בקיץ לחמה– מתכוננת מראש  וּמְכִינָה בַּקַּיִץ אוכל לקראת החורף.

2) שיוכיח אותהּ– שֶׁיָּעִיר לה.

3) אגרה בקציר– אָסְפָה כבר בזמן קציר החיטים ושמרה לחורף.

  1. ארחות צדיקים פרק טז

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא בְּרִיָּה חַלָּשָׁה, הָאוֹגֶרֶת לַחְמָהּ וְטוֹרַחַת עַל מַאֲכָלָהּ, כְּדֵי לְהַחְכִּים הֶעָצֵל. לָכֵן יִתְבַּיֵּשׁ בִּרְאוֹתוֹ הַנְּמָלָה הַחֲלוּשָׁה זְרִיזָה וּזְהִירָה בְּעִנְיָנֶיהָ, יִלְמַד מִמֶּנָה לֶאֱחֹז בָּהּ כָּמוֹהָ בְּמִדַּת הַזְּרִיזוּת, וְלָצֵאת מִתַּחַת יַד הָעַצְלוּת.

גַּם בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה יֵשׁ לְהִזְדָּרֵז לְנַצֵּל כָּל הִזְדַּמְּנוּת לְלִמּוּד, וְלֹא לִדְחוֹת אֶת הַלִּמּוּד.

  1. ספרי פרשת עקב

וְזֶה שֶׁאֹמֵר :1הַיּוֹם אֲנִי לוֹמֵד? הַיּוֹם אֲנִי 2שׁוֹנֶה?- לְמָחָר אֲנִי שׁוֹנֶה! נִמְצָא, 3אֵין בְּיָדוֹ כְּלוּם.

ביאור:

1) היום אני לומד– כדאי ללמוד כבר היום?

2) שונה– מְשָׁנֵן, לומד מִשְׁנָה.

3) אין בידו כלום– הזמן יעבור והוא לא יִלְמַד כלום.

חֲכָמֵינוּ מְצַיְּנִים שֶׁמִּדַּת הַזְּרִיזוּת הִיא שָׁלָב בְּסִיסִי בַּשְּׁלַבִּים שֶׁהָאָדָם מִתְקַדֵּם בָּהֶם, וּמִתְקָרֵב אֶל ה’:

  1. תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף כ עמוד ב

אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר: תּוֹרָה מְבִיאָה לִידֵי זְהִירוּת, זְהִירוּת מְבִיאָה לִידֵי זְרִיזוּת, זְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת, נְקִיּוּת מְבִיאָה לִידֵי פְּרִישׁוּת, פְּרִישׁוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרָה, טָהֳרָה מְבִיאָה לִידֵי חֲסִידוּת, חֲסִידוּת מְבִיאָה לִידֵי עֲנָוָה, עֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא, יִרְאַת חֵטְא מְבִיאָה לִידֵי קְדוּשָּׁה, קְדוּשָּׁה מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבִיאָה לִידֵי תְּחִיַּת הַמֵּתִים.