שאול מת, וממשיכו הוא בנו איש בושת. העם מחולק בין התומכים במלכות בית שאול- ממלכת ישראל, לתומכים במלכות בית דוד- ממלכת יהודה. אבנר בן נר, המשמש כאיש החזק במחנהו של איש בושת, מסתכסך עימו ורוצה לעבור למחנהו של דוד. אבנר מודע לכוחו, ולהשפעה שיש לו על העם, ומציג נתונים אלו בפנייתו לדוד.
דוד מקבל את הצעתו של אבנר אך בפיו בקשה אחת:
“וַיֹּאמֶר טוֹב–אֲנִי, אֶכְרֹת אִתְּךָ בְּרִית: אַךְ דָּבָר אֶחָד אָנֹכִי שֹׁאֵל מֵאִתְּךָ לֵאמֹר, לֹא-תִרְאֶה אֶת-פָּנַי–כִּי אִם-לִפְנֵי הֱבִיאֲךָ אֵת מִיכַל בַּת-שָׁאוּל, בְּבֹאֲךָ לִרְאוֹת אֶת-פָּנָי” (שמואל ב, ג’, יג).
דוד מפנה את בקשתו גם למלך הרשמי, לאיש בושת:
“וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים, אֶל-אִישׁ-בֹּשֶׁת בֶּן-שָׁאוּל לֵאמֹר: תְּנָה אֶת-אִשְׁתִּי, אֶת-מִיכַל, אֲשֶׁר אֵרַשְׂתִּי לִי, בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים. וַיִּשְׁלַח אִישׁ בֹּשֶׁת, וַיִּקָּחֶהָ מֵעִם אִישׁ–מֵעִם, פַּלְטִיאֵל בֶּן-לָיִשׁ. וַיֵּלֶךְ אִתָּהּ אִישָׁהּ, הָלוֹךְ וּבָכֹה אַחֲרֶיהָ–עַד-בַּחֻרִים; וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְנֵר לֵךְ שׁוּב, וַיָּשֹׁב” (שמואל ב, ג’, יד-טז).
בכל אחת מהבקשות מציג דוד את סיבת הבקשה באופן שונה. בפני יואב, מכנה דוד את מיכל: בת שאול. תואר זה מרמז על הסיבה בשלה הוא רוצה להחזיר אותה אליו. לא מאהבתו אותה, אלא כי היא ביתו של שאול, המלך הקודם, ועל ידי שתוחזר אליו יתחזק מעמדו בעיני העם כממשיכו של המלך הקודם.
יואב ודוד מנסים ליצור איחוד של שתי הממלכות, ממלכת ישראל וממלכת יהודה, ומאמינים כי החזרתה של מיכל לדוד עשויה לקדם מאוד עניין זה, ולהכריז על דוד כמלך הרשמי של כל ישראל.
לעומת זאת, בפני איש בושת, המלך הרשמי, מציג דוד את בקשתו כדרישה לעשיית צדק. מיכל אשתו נלקחה ממנו על ידי אביה שלא בצדק, והוא מבקש בשם הצדק, להחזירה אליו.
לדוד חשוב שמיכל תוחזר אליו בדרך רשמית על ידי המלך הנוכחי, איש בושת, מתוך הכרה ורצון לתקן את העוול שנעשה לו, ולא בדרך עקיפה על ידי יואב המסוכסך עם איש בושת.[1]
גם המלבי”ם מפרש בדרך דומה. המלב”ים טוען כי דוד אינו מחזיר את מיכל מאהבתו אותה, אלא בכדי לבסס את מעמדו בעיני העם, כחתנו של שאול, המלך הקודם. לפי פירוש זה משמשת מיכל ככלי ליצור תעמולת פנים, ולעודד את העם למנות את דוד כמלך הרשמי עליהם.
בפסוקים הנראים לעיל מכונה פלטי, “איש”. סתם אדם. כינוי זה מרמז בביקורתיות על התנהגותם של השליטים- דוד ואיש בושת אשר למילוי צרכיהם הפוליטים אינם מהססים להשתמש במיכל ככלי פוליטי, ולפגוע בפלטיאל פגיעה קשה על ידי לקיחת אשתו ממנו. הכתוב מאריך בתיאור בכיו של פלטי, אישה של מיכל, ועל ידי כך מבליט את ההעדר תיאור רגע הפגישה בן דוד למיכל אשתו, האישה אותה ביקש להחזיר לארמונו.
אבינר, רואה את הדברים באור שונה לגמרי. לדידו אהבת דוד ומיכל היא אהבה חזקה כל כך, אהבה עד מוות. גם כאשר עולה דוד למלוכה, ונושא נשים נוספות, הוא לא שוכח את אשת אהבת נעוריו, הרי היא מיכל. כאשר אבנר מציע לדוד לאחד את הממלכה תחתיו, מתנה דוד את הדבר בתנאי אחד אשר בשבילו הוא החשוב מכל- השבת מיכל אשתו אליו. מתמיהה הדבר- מדוע ברגע לאומי כה גדול של איחוד הממלכות תחת מלכות דוד, עוסק דוד בזוטות כגון ענייניו האישים והמשפחתיים? האם הוא לא יכול לחכות מעט, עד לאחר כינון ממלכתו?
על כך עונה אבינר במאמרו:
השקפת עולמו של דוד שונה. אומנם הוא מלך, אך בראש ובראשונה הוא אדם, ועליו להתנהג כאדם נורמלי.. אמנם לדוד נשים רבות אך לו חשובה רק אחת באותו רגע, מיכל. עליו להיות ראשית כל בדרגת אדם, ורק אחר כך בדרגת מלך. הוא זוכר לה את הסתכנותה למענו כדי שיצליח לברוח מחרב אביה, וזוכר שהיא נתונה בכת ארובה אצל פלטי בן ליש במשך שנים רבות.. עכשיו כאשר בה אליו אבנר בהצעת שלום, זו ההזדמנות לגמול למיכל על אהבתה ועל מעשיה.[2]
לאור הנאמר לעיל, עולות שאלות רבות בנוגע למיכל: מהן תחושותיה? האם היא עדיין נאמנה ואוהבת את דוד? או אולי התפקחה מאהבתה העיוורת? כיצד היא מגיבה לשימוש הציני הנעשה בה ככלי פוליטי העובר מיד ליד? האם היא מבינה את המצב לאשורו?
תשובה מעניינת לחלק משאלות אלה, ניתן למצוא במאמרו של בן איון:[3]
בכיו של פלטיאל מבליט גם את אילמותה של מיכל. רגשותיה ומחשבותיה נצורים, אין לדעת מה חשבה או חשה. פערי מידע אלה מעלים היפנוזות שונות על מידת אהבתה לפלטיאל, ועד כמה היא כואבת את ניתוקה ממנו. הם מעלים חשד שאולי אהבתה לדוד לא פגה מעולם, גם בימי שבתה אצל פלטי, ושהיא אולי מטפחת ציפיות מן המפגש המחודש עימו… ניתן לשער, במידה מרובה של סבירות, שהאישה, שננטשה על ידי בעל כפוי טובה וחזרה אליו בדממה, נושאת עימה מטען רגשי כבד, שגורם להתפרצותה הצינית בהמשך[4].[5]
גם כרמל, מתייחס אל חזרתה של מיכל לבית דוד באור מורכב:
מיכל, חוזרת, כביכול, לביתה ומעמדה, אבל הדברים אינם פשוטים. המצב בביתו של דוד, לפחות מבחינתה, הופך להיות מסובך. לפחות שתי צרות, תרתי משמע, מחכות לה- אביגיל ואחינועם, ומסתבר שלא בכיליון עיניים.
ניתן להניח כי מערכת היחסים עם דוד עברה משבר קשה. כל פרידה ארוכה מחייבת שיקום, קל וחומר, פרידה טראומתית מעין זו. כשמוסיפים למשבר ההפרדה מאונס, גם את מערכת היחסים שהתפתחה עם פלטי, המסקנה המתבקשת היא, שיש צורך במאמץ עילאי לשיקום המשפחה, שיפוץ הבית ושיקום הזוגיות..[6]
אבינר אינו כותב בפירוש מהם רגשותיה של מיכל בעת חזרתה לדוד, אך מתוך תיאורו על אהבת דוד ומיכל, ניתן לשער כי מיכל מאושרת בחזרתה לחיים עם אהובה, דוד. לפי דבריו, אהבת דוד ומיכל היא אהבה הדדית, אהבה חזקה כמוות. ולהלן דבריו:
אהבת דוד ומיכל היא אהבה פשוטה, אהבה עד מוות, מתוך בירור ששניהם נפש אחת, כשם שדוד ויהונתן היו מנפש אחת. מכאן עוצמתה של מיכל בת שאול, המתגלה במסירות נפשה לדוד ולקשר הנישואין שלהם. ממנה ספג דוד המלך וכך היה יחסו אליה. זהו סיפור מופלא, המלמדנו על הטוב, הפשוט והאמיתי שבנישואין, הקודם לכל המעלות הרוחניות, הנבואיות והממלכתיות. התקשרות נשמתית בעוצמה נוראה בחיים, ועד מוות. [7]
אבינר אינו רואה בפרידת דוד ומיכל טראומה קשה עבור מיכל, ומתייחס לחזרת מיכל אל דוד, תוך פרידתה מפלטי, האיש שבביתו שהתה מספר שנים, צעד פשוט ומובן. לדידו, גם דוד וגם מיכל רוצים באיחוד המחודש, ומקשר נישואין מיוחד זה ניתן ללמוד רבות על נאמנות ואהבת אמת בזוגיות.[8]
לסיכומו של פרק זה, נראה כי למרות הטראומה הקשה שעברה מיכל בעת שנפרדה מבעלה, נלקחה מביתה, ניתנה לאחר, ופתע הוחזרה לבעלה הראשון, כאשר ליבה פצוע ונפשה חבולה, לא נראה כי הדבר נוגע לבעלה, דוד. הוא אינו מקבל אותה בהתרגשות, באהבה ובהערכה על כל אשר עשתה למענו. יתרה מכך, מן הכתובים נראה כי כלל לא חסרה לו, והחזרתה אליו נעשית ממניעים פוליטים בלבד. מיכל, בעלת הנפש החבולה, אינה מתאוששת מן הטראומה שחוותה, ואת תגובתה כלפי דוד, נראה בחדות בדברים שתטיח בפניו בעת שיפגשו בטקס העלאת ארון ה’, במאמר הבא.
