24.12.2017

מקריאת הפסוקים ועיון בהם מתעוררות שאלות רבות. לכל אחת מן הדמויות ישנם מניעים שונים גלויים ונסתרים, חלקם ידועים לנו וחלקם לא, חלקם ידועים לנו אך לא ידועים לשאר הדמויות השותפות בסיפור. בדיוק בנקודות אלו עוסקים הפרשנים. הם משלימים ומסבירים את הכתוב במקומות בהם מתעוררות השאלות..
נעיין בסיפור מנקודת מבטם של שני פרשנים, הרלב”ג והמלבי”ם[1]. נראה במה הם חולקים ובמה מסכימים, וכיצד כל אחד מהם מתאר את השתלשלות האירועים.
בין השאלות בהן נעסוק בעזרת הפרשנים:

האם שאול מבטיח את ביתו ללוחם שינצח את הענק הפלישתי או שמקור ה”ההבטחה” היא שמועה המתגלגלת מפה לאוזן במחנה ישראל?
האם דוד יודע על מניעיו הנסתרים של שאול? האם הוא נוהג בתמימות או מתנהל לאור דרכי פעולה מכוונות ומתוכננות היטיב?
כיצד נישאת מירב לעדריאל ומה פירוש מילותיו של שאול “בִּשְׁתַּיִם תִּתְחַתֵּן בִּי הַיּוֹם” (שמואל א, י”ח, כא)?

עפ”י הרלב”ג הסיפור מתחיל בעמק האלה. פלישתים עולים על ישראל למלחמה, ודורשים כי ישלח נציג מישראל אשר ילחם מול הנציג שלהם. השליח שינצח בקרב יגרום לשעבודו של העם המפסיד, לעמו.
אף אחד מישראל אינו מוכן לעלות מול הנציג הענק הפלישתי. שאול המלך, נואש ואובד עצות, יוצא בהכרזה כי הגיבור שילך להילחם בנציג הפלישתי וינצחו, יזכה להיות חתנו של המלך.
דוד, הבחור הצעיר, עולה להלחם בפלישתי ומנצח בקרב, ועל כן בת המלך צריכה להינתן לו כפי שהבטיח המלך. שאול מעמיד תנאי נוסף לנישואין אלו- על דוד להיות גיבור חיל הנלחם את מלחמות ה’. מאחורי תנאי זה, מסתתרת משאלתו הכמוסה של שאול: דוד ילחם מול פלישתים, ובאחד הקרבות ייהרג.
דוד מסרב בטענה כנה שהוא אדם פשוט ועל כן אינו ראוי להתחתן במלך. הוא תמים ואינו חושד כלל כי יש לשאול מטרה נסתרת המובילה את מהלכיו.
מרב ביתו הבכורה של שאול המלך, ניתנת לעדריאל המחולתי לאישה, ולקיום ההבטחה נשארת רק הקטנה, מיכל. כאשר שאול מציע שוב-“בִּשְׁתַּיִם תִּתְחַתֵּן בִּי הַיּוֹם” (שמואל א, י”ח, יט-כא), כוונתו היא: יש לי שתי בנות, אך אוכל לתת לך רק את הפנויה שבהן- מיכל.
שאול חושב שסיבת הסירוב של דוד להתחתן עם בת המלך, הייתה משום שדוד חשד בכך שהמלך רוצה להפילו ביד פלישתים. בכדי להוכיח לדוד שאין זה כך, הוא שולח את עבדיו לדבר בפני דוד על אהבת המלך אליו. השליחים מדברים על לב דוד, אך הוא מתמיד בסירובו וטוען כי אין בידו מוהר לתת למלך בעד ביתו.
לטענה זו יש לשאול מענה: “אֵין-חֵפֶץ לַמֶּלֶךְ בְּמֹהַר, כִּי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים” (שמואל א, י”ח, כה). המלך אינו רוצה כסף אלא גבורה. לכך דוד מסכים, הוא הורג 200 פלישתים, מביא למלך את עורלותיהם ומתחתן עם מיכל ביתו הקטנה של שאול.

גם המלבי”ם כרלב”ג מסתכל על הסיפור בכללותו כיחידה אחת, ושוזר את פירושיו לאורך הסיפור בנקודות שונות. תחילתו של הסיפור זהה לזו של הרלב”ג, אך תופסת תפנית כאשר מתנער שאול מאמירתו כי בת המלך תהיה לאיש אשר ינצח את פלישתים- הרי הוא דוד.
המלבי”ם מסביר כי שאול מתחכם עם דוד. שאול אומר לדוד כי הוא אכן זכאי לקבל את ביתו הצעירה לאישה, מכוח ההבטחה אשר הבטיח במלחמה אל מול הפלישתים, אך יש בעיה: הצעירה לא תוכל להנשא לפני הבכורה. אם דוד רוצה לשאת את הבת הצעירה לאישה עליו לשאת קודם כל את הבכורה. ובכדי לשאת את הבכורה, עליו לעמוד בתנאי אשר מציב לו שאול- להיות גיבור חיל הנלחם מלחמות ה’. המניע הנסתר של שאול בהצבת תנאי זה: דוד ימות במלחמתו מול פלישתים, ואינו יהווה עוד איום על שאול וממלכתו. דוד מסרב בטענה כנה שהוא אדם פשוט ועל כן אינו ראוי להתחתן במלך. הדברים נאמרים מתוך הכנעה וכבוד.
המלבי”ם מסביר כי דוד אינו אומר “ואנוכי איש רש ונקלה” מפני שיש לו רכוש רב אשר הובטח לו ע”י שאול, במידה וינצח בקרב מול הנציג הפלישתי. דוד אכן ניצח והרכוש שהובטח לו ע”י המלך אמור להנתן לו, ומבחינתו רכוש זה כבר בחזקתו.
בעוד דנים שאול ודוד, מרב הבכורה מתקדשת על דעת עצמה לעדריאל המחולתי. תגובת שאול: -“בִּשְׁתַּיִם תִּתְחַתֵּן בִּי הַיּוֹם” (שם, שם)- שאול מתנצל על נישואי מירב לעדריאל, ומוסיף כי מבחינתו נישואים אלה אינם תקפים, ועל כן דוד יכול לשאת את שתי בנותיו לנשים.
לאור הניסיון שהתנסה דוד עם שאול  המלך בסיפור זה, הוא כבר אינו בוטח בו ומרגיש כי המלך רימה אותו פעמיים. לראשונה, כאשר התחכם איתו לגבי נישואיו לביתו הקטנה והוסיף עוד שני תנאים בכדי שיוכל לשאת אותה לאישה. ובשנית, כאשר קידש שאת ביתו הבכורה לעדריאל המחולתי. ככל הנראה שאול חש במתח והחשד מצד דוד, ועל כן שולח את עבדיו לדבר דברי פיוס ואהבה על ליבו.
דוד שומע את הדברים, אך שוב מסרב והפעם בטענה כי אין בידו מוהר לתת למלך. לטענה זו יש למלך תשובה: אֵין-חֵפֶץ לַמֶּלֶךְ בְּמֹהַר, כִּי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים” (שם, שם).  המלך אינו רוצה כסף אלא גבורה. לכך אין לדוד מענה, והוא מסכים. דוד הורג 200 פלישתים, מביא למלך את עורלותיהם ומתחתן עם מיכל ביתו הקטנה של שאול המלך.

[1] נביאים וכתובים מקראות גדולות פאר והדר – שמואל, ירושלים (תשנ”ח).