23.12.2017

"כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל"

אצל יעקב לא ניתן שלא להבחין בפיצול הברור והחריף שבין האישה האהובה לאישה היולדת[1].

אמנם בצורה הנגלית לא נראה שיעקב רצה בכך ומציאות זו נכפתה עליו, אך ברור לנו שיד ה' בדבר.

במאבק בין שתי האחיות בולט לראות כיצד לאה נלחמת לזכות באהבתו של יעקב, ואילו רחל נלחמת לזכות בזרעו של יעקב ובזכות להיות משפיעה בשלשלת ישראל.

דבריה החריפים של רחל[2]: "וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי." מדגישים שאין היא רואה בקשר עם יעקב קשר עצמי המצדיק חיים, בעוד שלאה גם לאחר הולדת הילדים מדגישה תמיד שללא אהבה מצד יעקב אין חייה שלמים.

נדמה לי שבסיפור הדודאים ניתן לראות את ההתגוששות שבין השתיים בצורה מובהקת[3]:

וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ: וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ: וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא.

מהי טענתה של לאה כלפי רחל? ומה תגובתה של זו?

כדי להבין לאשורה פרשייה קצרה ועלומה זו יש להתבונן בדרכן של האמהות לעניין נתינת השמות לשבטים.

בהולדת ילדי לאה נאמר[4]:

וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי…

וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי…

וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן…

לעומתה ניתן לראות את שמות ילדיה של רחל[5]:

וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן:

וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב: וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי…

וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי: וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר.

אצל לאה אנו מוצאים ייחודיות שלא מצאנו אצל שאר האמהות. ככלל איננו מוצאים את הכתוב מכנה את האבות כאישים או בעלים, בשונה מהאמהות אצלן מוזכר פעמים רבות ביטויים אלו, כגון: "ויאמר לשרה אשתו".

רק אצל לאה אנו מוצאים שהיא מכנה את יעקב 'אִישִׁי'. מה משמעות הדבר?

רחל נלחמת על הבנים, העדפתה על פני לאה אינה הופכת אותה לשלווה או מאושרת. כל שמות ילדיה קרויים על שם המאבק והתשוקה ללדת ילדים נוספים, אין כאן שום רמז ליעקב ולשמחה שתהיה לו בעקבות הילדים הללו.

לאה לעומת זאת, רואה בעיני רוחה כיצד הילדים מזכים אותה באהדה שהיא כה משתוקקת לה מאבי בניה. שמות הילדים קרויים על בסיס השאיפה לזוגיות המיוחלת עם יעקב ואנו לא מוצאים שמחה בעצם הולדת הבנים[6].

ננסה לתת תרגום חופשי לדו שיח שבין לאה לרחל.

אומרת לאה לרחל: "הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי" – לא מספיק שלקחת לי את הפן של עצם הקשר, של האהבה!?[7] (שהרי אישי הינו ביטוי לקשר העליון שבין בני הזוג עוד לפני הילדים[8]) וכעת את רוצה לזכות בדודאים (שהוא צמח המסייע לפריון) ולקחת לי גם את הקשר היחיד שנותר לי עם יעקב!

על כך עונה רחל: "לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה" – אין לי רצון לקחת ממך את הקשר הזה, קשר הפריון, אך גם אני רוצה בו חלק.

רחל לא ראתה חשיבות בעצם ה'ביחד' עם יעקב, כל מעייניה היו נתונים להרבות ילדים, לכן העדיפה לוותר על יעקב לילה אחד ולו בכדי להגדיל את סיכוייה בהמשך.

נדמה שעל כך אמרו חז"ל[9]:

תאני ר' שמעון לפי שזלזלה בצדיק לפיכך אינה נכנסת עמו בקבורה.

הקבורה יחד הינה ביטוי לקשר העמוק בין בני הזוג מעבר לילדים המשותפים.

מי שזוכה בכך היא דווקא לאה שנלחמה כל העת למען קשר שכזה.

לעומתה זוכה רחל להיקרא "אֵם הַבָּנִים" ועליה מנבא ירמיהו[10] "רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ… מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי… וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם". על אף שלאה היא אם הבנים בפועל, דווקא רחל זוכה לתואר זה על מסירות נפשה למען אותם בנים ואכן מיקום קברה המנותק מיעקב, כל כולו למען בניה השואפים תקווה ממנה גם בדרכם לגלות.

אם כן ניתן לסכם ולומר שעל אף שיעקב ממשיך לתקן את חטא אדם הראשון, עד כדי כך שחז"ל אמרו עליו שפניו דומות לאדם הראשון[11] בכל זאת אין אנו רואים אצלו את המציאות האידיאלית של אשה אחת החיה באהבה גמורה עם בעלה ויולדת את ילדיו.

 

כאשר אנו עוקבים בהמשך ההיסטוריה אחר נשים נוספות שעמדו על קושי זה אנו מוצאים את חנה, הנחשבת לאשה האהובה בבית אלקנה אלא שאֵם הילדים היא פנינה, וחנה אינה משלימה עם מציאות קשה זו.

כאן אנו מוצאים דבר שלא מצאנו אצל האבות והוא אמירה מפורשת של הבעל הטוען, שהקשר המשותף ביניהם גדול לאין ערוך מהבאת ילדים, ולכן אין צורך להתאבל כל כך.

אומר אלקנה לאשתו[12]:

וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי וְלָמֶה יֵרַע לְבָבֵךְ הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים.

בפסוק זה מדגיש הכתוב "וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ…". כבר ביארנו שהביטוי 'איש', כאשר הוא מתייחס לקשר הזוגי, מבטא קשר עליון ואחדותי לפני הירידה לחיי המעשה והילדים. אלא שאלקנה בשונה מיצחק לקח מישהי נוספת להבטיח את המשך המשפחה ולא המתין שחנה תזכה בכך.

[1] עיין במאמרו של הרב יובל שרלו בספר 'כתנות אור' הוצאת מכון מופת, עמוד 413, העומד על ההבדל בין האמהות ביחסם מול יעקב. על אף הדמיון בדברים מסוימים, נקטנו כאן בכיוון שונה.

[2] בראשית ל', א'.

[3] שם, שם, י"ד- ט"ז.

[4] שם כ"ט פסוקים ל"ב, ל"ד. ושם ל', כ'.

[5] שם ל', ו'- ח', ופסוקים כ"ג-כ"ד.

[6] בבנים הנוספים ניתן לראות את אותו העיקרון. שמעון – כי שנואה אנוכי, גד – בגד עם שפחתי (רש"י).

[7] לכאורה האשמה מופרכת שהרי ההיפך הוא הנכון. לאה היא זו שגזלה את יעקב מרחל בהוראת אביה! אלא שייתכן מאוד ולאה כלל לא ידעה על רצונו של יעקב להעדיף את רחל וכאשר רחל נכנסת מאוחר יותר לחיים המשותפים ולאה מזהה את ההבדל בהתנהגותו של יעקב, היא מרגישה שנעשה פה מחטף נורא. בזה גבורתה של רחל ששתקה ולא ביישה את אחותה "וכרחל לפני גוזזיה נאלמה" (ישעיהו נ"ג, ז').

[8] בניגוד למילה בעל, לשון בעלות. מציאות הנובעת כתוצאה מעונשה של חווה: "והוא ימשול בך".

[9] בראשית רבה פרשה ע"ב.

[10] ירמיהו ל"א, י"ד.

[11] בבא מציעא דף פ"ד עמוד א'.

[12] שמואל א א', ח'.

כתיבת תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

Post comment