הדיבר “לא תישא” עוסק בבסיסו באיסור להישבע בשם ה’ לשווא.
שם הוא לא סתם מילה. כשאנו קוראים בשם של משהו – אנו מבטאים את היחס שלנו כלפיו.
אם אנו נשבעים בשמו של הא-ל, לשווא או לשקר, אנו למעשה מזלזלים ומפחיתים בערכו של אלוקים וגם בערך שלנו.
יש מימד נוסף ועמוק בדיבר זה, הבא לידי ביטוי בפסוקים הבאים:
“יְקִימְךָ ה’ לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה’ אֱלֹקיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו:
וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם הֹ’ נִקְרָא עָלֶיךָ”(דברים כ”ח)
כלומר: מעצם היותנו שייכים לעם ישראל כל אחד מאתנו נושא את שם ה’ עליו.
מה משמעות הדבר “לשאת עלי את שם ה'”? הדבר מתבטא בהתנהגות אנושית ומוסרית, באהבת הזולת, במתן עזרה ועשיית חסד ולמעשה בקיומם של כל עשרת הדיברות.
כל אדם נושא שמות רבים: שמו הפרטי, שם משפחתו, שם עירו, שם מדינתו ושם עמו, אותם עליו לייצג בכבוד בכל זמן, בכל מקום ובכל מצב.
כך גם הוא נדרש לייצג בכבוד את שם ה’ הנקרא עליו.
כולנו חלק מהמשפחה הגדולה הקרויה “עם ישראל”. למשפחת “עם ישראל” יש זהות ואמירה ערכית ומוסרית ברורה בעולם, יש קוד מוסרי המתבטא בעשרת הדיברות.
כחלק משייכותי למשפחת “ישראלי” עליי להתנהג בהתאם!
כל אחד יכול לשמש מופת ודוגמא ולהוות גאווה אמיתית לעם ישראל ול”שם ה'” הטמון בו.
“לא תישא את שם ה’ אלוקיך לשווא” מזכיר לנו כי עלינו להיות מודל ומופת להתנהגות מוסרית וראויה.
