סנפיר וקשקשת / הרב אלעזר אהרנסון, ראש ישיבת הסדר חולון
כידוע, סימני הטהרה של הדגים הם הסנפיר והקשקשת – רק דג שבו שני איברים אלו הרי הוא דג כשר לאכילה. והנה, מחדשת לנו המשנה במס’ נידה (דף נא עמוד ב): “כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת”.
ראשית, עלינו לשים לב שאמירה זו של חז”ל מלמדת על העצמה האלוקית האדירה של תורה שבעל פה, שקובעת בצורה כה נחרצת כלל גורף לגבי כל סוגי בעלי החיים שבמים: מאז ימי חז”ל ועד היום התגלו עוד כשני מיליון סוגי דגים ויצורים שונים החיים במים, שלא היו ידועים בימי חז”ל, ובכולם מתקיים הכלל של המשנה ללא כל חריגה – כל בעל חיים שיש לו קשקשת יש לו גם סנפיר.
אולם, בצד ההשתאות מול כוחם של חז”ל לקבוע מסמרות באופן כה חד-משמעי, מתעוררת כאן שאלה: בפועל, כאשר אדם רוצה לבדוק את כשרותו של הדג, הוא לא נזקק לבדוק כלל את הסנפיר – די בכך שיבדוק אם יש קשקשת, וממילא ודאי לו שגם הסנפיר ישנו. אם כן, מדוע נצרכה התורה להתנות את כשרות הדג בקיום הסנפיר? לכאורה הקשקשת היא הקובעת את כשרותו של הדג.
הגמרא (במסכת נידה שם) התייחסה לשאלה זו, ותירצה: “אמר רבי אבהו וכן תנא דבי רבי ישמעאל ‘יגדיל תורה ויאדיר'”. תירוץ זה של הגמרא תמוה ביותר – מהי כוונת הגמרא? האם באמת אין צורך להזכיר את הסנפיר, והוא הוזכר רק כדי להגדיל את התורה?! הרי אנו יודעים שתמיד בתורה המגמה היא הפוכה – לחסוך במילים, ולדייק אפילו בכל אות! ופתאום המילה ‘סנפיר’ מוזכרת כמה וכמה פעמים ללא כל צורך?!
בדבר זה התקשה גם הריטב”א בחידושיו על הגמרא, ותירץ: “ואולי הוא גם כן גורם טהרתו, ואעפ”י שכשהוא לבדו אינו גורם טהרה”. הריטב”א מלמד אותנו שסימני הטהרה של הדגים אינם רק סימנים – לא מדובר כאן רק על אמצעי חיצוני להבחין בדג הטהור והמותר לאכילה, אלא סימני הדגים הם בעומק העניין סיבות, הם הגורמים את טהרת הדגים ולא רק מסמנים אותה בצורה בולטת לעין. על פי דברי הריטב”א הקב”ה קבע שדג שיש בו סנפיר וקשקשת הוא טהור, מכיוון שגם בסנפיר וגם בקשקשת ישנה סגולה פנימית היוצרת טהרה, ולכן הוזכר הסנפיר בתורה למרות שאין צורך בו כדי לזהות מבחינה חיצונית את הדג הטהור.
בכיוון זה כתב גם מרן הרב קוק זצ”ל, באגרות ראי”ה (אגרת קג): “אם היה כתוב קשקשת, הייתי אומר שכח הטהרה מונח בקשקשת לבד, ובסנפיר לא משכח [=נמצאת] טהרה, כתב רחמנא סנפיר, להודיענו הידיעה המופשטת שכח הטהרה מונח בשניהם, וממילא ידענו שאין הסימנים עניינים הסכמיים, אלא שבהם מונחת הטהרה, ויש לבנות על ידיעה זו כמה רעיונות טובים שהם הם גופי תורה”.
בתוך דבריהם של הריטב”א ושל מרן הרב זצ”ל, מונח ביאור נפלא למושג “יגדיל תורה ויאדיר”: אין הכוונה להגדלה כמותית של התורה על ידי הוספת עוד כמה מילים, אלא להגדלת ערכה של התורה והאדרתה. התייחסות פשטנית לתורה, כאל ספר הלכות, שבא להדריך אותנו בצורה יבשה מה מותר ומה אסור לעשות, היא הקנה של התורה. דווקא הזכרת הסנפיר, שאיננה נצרכת להגדרה ההלכתית, מלמדת אותנו שהתורה היא הרבה מעבר לד’ אמותיה של ההלכה – התורה היא דבר ה’ המתגלה אלינו בעולם הזה. ההתגלות היא אמנם גם דרך ההלכות והמצוות שבתורה, וגם דרך כל מילה וכל אות שבסיפורי התורה – אך גם המצוות וגם הסיפורים שבתורה הם לבושים לנשמת התורה, לרעיונות אלוקיים עמוקים הגנוזים בהם, והם משמעותה הפנימית של התורה.
