שבתון תשס”ה
ואולך אתכם קוממיות / הרב אלעזר אהרנסון, ראש ישיבת ההסדר חולון
במרכזה של פרשת בחוקותי עומדות פרשיות הברכה והקללה – הברכה שתתרחש “אם בחוקותי תלכו”, והקללה “אם לא תשמעו לי… ואם בחוקותי תמאסו”. פרשיית הברכה נחתמת בפסוק “אני ה’ אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים, ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות”. מהי ‘קוממיות’ זו, שבה הוליך ה’ את בני ישראל? רש”י מפרש “בקומה זקופה” – הייתם עם של עבדים שעול מוטל על צווארם הכפוף, ועתה הסרתי ושברתי את מוטות עולכם, והנה אתם יכולים ללכת שוב בקומה זקופה ללא עולם של המצרים. זוהי דעתו של ר’ חייא במדרש (בראשית רבה יב, ו), אולם המדרש לא מסתפק בביאור זה (אולי בגלל ייחודיותה של המילה ‘קוממיות’), והוא מוסיף ודורש:
“ר’ יודן אומר: מאה אמה, כאדם הראשון. ר’ שמעון אומר: מאתים אמה. ר’ אלעזר בר’ שמעון אומר: שלש מאות אמה: קומ – מאה, מיות – מאתיים. ר’ אבהו אמר: תשע מאות אמה”.
מה פשר מדרש פליאה זה? וכי כשיצאו ישראל ממצרים הייתה קומתם של מאה אמה או כמה מאות? וכי לעתיד לבוא יתרחש נס כה מופלא? ומהי משמעותה של מחלוקת בין החכמים?
מתוך דבריו של רבנו בחיי משמע שהוא מבאר את דברי המדרש בהקשר לקומת בית המקדש השלישי – זכינו בבית המקדש השני להיכל שגובהו מאה אמה, ובע”ה בבית המקדש השלישי נזכה לחזור לגדולה זו, ואולי אף להכפיל ולשלש אותה. אמנם דברי רבנו בחיי לא מתאימים לגמרי ללשון המדרש, העוסקת בקומתו של אדם הראשון, ומשמע ממנה שמדובר על קומת האדם לעתיד. אך נראה שאין צורך להבין את דברי המדרש דווקא כפשוטם, שקומת אדם לעתיד לבוא עתידה להיות כה גבוהה, שכן המדרש לא בא בהכרח לתאר מציאות, אלא למסור מסר רוחני ולהשמיע לנו רעיון פנימי הגנוז בדברי חכמים.
השפת אמת לפרשתנו (שנת תרל”ו) מבאר “כי ציור האדם הוא רק לבוש לאור נשמת חיים אשר בקרבו, וזה דיש ב’ קומות, אשר אחר תיקון כל הקומה מראשו ועד רגליו אז זוכה לקומה עליונה החופפת עליו בשלימות… ועל ידי תיקונו הנגלה זוכה לפנימיות, שהוא חיות הנסתר באדם. וזה ‘קוממיות’, והבן זה”. שתי הקומות הן קומות רוחניות: האדם מתקן ראשית את הקומה הנגלית – את מעשי גופו, את מחשבות ליבו, את מידות נפשו; ואז מערה עליו הקב”ה רוח ממרום ומזכה אותו לגלות את פנימיותו, את נשמתו.
ועוד: הברכות האמורות בפרשתנו אינן רק ברכות ליחיד אלא לציבור. כאשר מברך אותנו הקב”ה “ואולך אתכם קוממיות”, הוא מברך אותנו לא רק כיחידים כי אם גם כעם, וגם כעם אנו זוכים בכמה קומות רוחניות, בכמה רבדים. ראשית, ברובד הנגלה, בגאולה חומרית בבחינת משיח בן יוסף – של הקמת מדינה וצבא, של נטיעת עצים והפרחת השממה, של פיתוח תעשייה ומסחר, מדע וחקלאות; ולאחר מכן זוכים גם לרובד עליון יותר, של תיקון פנימי, של רוחו של עם ישראל, “ונתתי רוחי בכם וחייתם”, בבחינת משיח בן דוד.
אולם עד כאן עסקנו רק בדברי ר’ יודן ור’ שמעון שבמדרש, ולפנינו מופיעות גם דעותיהם של ר’ אלעזר ור’ אבהו, המפליגים עד לשלש מאות ולתשע מאות אמה. להבנת דבריהם נשוב ונעיין בברכות המופיעות בפרשתנו.
בתיאור הברכה, שאיננו ארוך ומפורט, ניתן לראות שלשה שלבים: השלב הראשון הוא הצלחה חומרית – גשם, יבול בשפע, ואכילה לשובע; השלב השני הוא שלום וביטחון – וישבתם לבטח, ונתתי שלום בארץ, ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם; והשלב השלישי הוא קרבת אלקים – ופניתי אליכם, והקימותי את בריתי אתכם, ונתתי משכני בתוככם, והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם.
ניתן, אם כן, לבאר את דברי ר’ אלעזר בר’ שמעון בהקבלה לפסוקים אלו: לא שתי קומות בלבד יש כאן, כי אם שלש קומות. שלשה שלבים של ברכות, שהן כנגד נפש, רוח ונשמה – הנפש, הקרובה יותר לגוף, נהנית מהיבול והשבע; הרוח זקוקה לשלום, לתחושת ההרמוניה הפנימית; ואילו הנשמה צמאה לגילוי אלוקות ולהדבקות בקב”ה. ועל כך מוסיף ר’ אבהו ואומר – לא שלש קומות בלבד יש כאן, כי אם תשע, שכן כל קומה היא כללה מכל השלש: גם כאשר עוסקים בבניין הארץ החומרי, גם כאשר עוסקים בתיקון הגוף, יש בכך תיקון של הרוח והנשמה. שכן בארץ ישראל, ובפרט בתהליך גאולתו של עם ישראל, אין חומריות שהיא מנותקת מקדושה – כל הבחינות כולן מתגלות כבר בדרגה היותר נמוכה, ותהליך הגאולה כולו הולך ומתעלה, הולך ומשתכלל, עד להתגלות השלמה: “והתהלכתי בתוככם, והייתי לכם לאלהים, ואתם תהיו לי לעם”.
