19.05.2019

תלמידי רבי עקיבא ול"ג בעומר

חֲכָמֵינוּ מְסַפְּרִים עַל תַּלְמִידָיו הָרַבִּים שֶׁל ר' עֲקִיבָא וְעַל סוֹפָם:

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד ב

אָמְרוּ: שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף 1זוּגִים תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא, אמִגְּבָת עַד אַנְטִיפְּרָס, וְכֻלָּן מֵתוּ 2בְּפֶרֶק אֶחָד במִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה לָזֶּה. וְהָיָה הָעוֹלָם גשָׁמֵם,

עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא אֵצֶל רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם, 3וּשְׁנָאָהּ לָהֶם
רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר
בֶּן שַׁמּוּעַ, וְהֵם הֵם 4הֶעֱמִידוּ תּוֹרָה אוֹתָהּ שָׁעָה.

תָּנָא: דכֻּלָּם מֵתוּ 5מִפֶּסַח וְעַד עֲצֶרֶת.

…כֻּלָּם מֵתוּ 6מִיתָה רָעָה.

מַאי הִיא? אָמַר רַב נַחְמָן: האַסְכְּרָה.

פירוש לגמרא

אמגבת עד אנטיפרס – בֵּין הָעֲיָרוֹת הַלָּלוּ הָיוּ כֻּלָּם. (רש"י – רבי שלמה יצחקי)

במפני שלא נהגו כבוד וכו' – לֹא חָשׁ כָּל אֶחָד מֵהֶם עַל כְּבוֹד תּוֹרָה שֶׁל חֲבֵרוֹ.

וְאוּלַי כָּל אֶחָד דִּבֵּר לָשׁוֹן הָרַע וְהָיָה מְסַפֵּר בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ. (על פי מהרש"א)

גשמם – שֶׁנִּשְׁתַּכְּחָה תּוֹרָה. (רש"י)

דכולם מתו מפסח ועד עצרת – לְהוֹרוֹת שֶׁמֵּתוּ 7בְּהַשְׁגָּחָה, כִּי הוּא 8זְמַן מְמֻצָּע לִבְרִיאוּת וְקָרוֹב לַרְפוּאָה.(על פי מהרש"א)

האסכרה – דַּלֶּקֶת גָּרוֹן שֶׁבְּתוֹךְ הַגּוּף.

(פירוש רש"י למסכת ברכות ח.)

ביאור:

1) זוגים – זוגות של תלמידים (כלומר: 24 אלף תלמידים).

2) בפרק אחד – תוך פֶּרֶק זמן קצר.

3) ושנאה להם – לימד אותם את תורתו.

4) העמידו תורה – לִימְּדוּ תורה ודאגו שלא תִּשָּׁכַח.

5) מפסח ועד עצרת – בין פסח לשבועות.

6) מיתה רעה – מחלה קשה.

7) בהשגחה – על פי רצון ה'.

8) זמן ממוצע לבריאות – הזמן שבין פסח לשבועות הוא נוח מבחינת האקלים (לא קר ולא חם), ובדרך כלל אנשים בריאים בזמן הזה

בַּמִּדְרָשׁ שֶׁלְּפָנֵינוּ, מוֹפִיעִים דִּבְרֵי הַגְּמָרָא בְּתוֹסֶפֶת בֵּאוּר וּבְמִסְפַּר הֶבְדֵּלִים:

בראשית רבה פרשה סא

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אִם הָיוּ לְךָ תַּלְמִידִים בְּנַעֲרוּתֶךָ, עֲשֵׂה לְךָ תַּלְמִידִים בְּזִקְנוּתֶךָ, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ 1אֵיזֶה מֵהֶם מִתְקַיֵּם לְךָ 'זֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים'.

שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף זוּגוֹת תַּלְמִידִים הָיוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא מֵעַכּוֹ וְעַד אַנְטִפַּטְרִיס וְכֻלָּם 2בְּפֶרֶק אֶחָד מֵתוּ,

לָמָּה? שֶׁהָיְתָה 3עֵינֵיהֶם צָרָה אֵלּוּ בְּאֵלּוּ.

4וּבַסּוֹף הֶעֱמִיד שִׁבְעָה: רַבִּי מֵאִיר, וְרַבִּי יְהוּדָה, רַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ, וְרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב,
5וְאִית דְּאָמְרֵי: רַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי נְחֶמְיָה, וְרַבִּי מֵאִיר, רַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, וְרַבִּי חֲנִינָא בֵּן חֲכִינַאי, וְרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר.

אָמַר לָהֶם: בָּנַי, 6הָרִאשׁוֹנִים לֹא מֵתוּ אֶלָּא שֶׁהָיְתָה עֵינֵיהֶם צָרָה

אֵלּוּ בְּאֵלּוּ, 7תְּנוּ דַּעְתְּכֶם שֶׁלֹּא תַּעֲשׂוּ כְּמַעֲשֵׂיהֶם.

עָמְדוּ 8וּמִלְּאוּ כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה.

ביאור:

1) איזה מהם מתקים– מי מהם יִחְיֶה.

2) בפרק אחד – בִּזְמַן אחד.

3) עיניהם צרה אלו באלו – שלא נהגו כבוד זה בזה, וְקִנְּאוּ איש ברעהו.

4) ובסוף העמיד שבעה – אלו התלמידים שלימד בְּעֵת זִקְנָתוֹ.

5) ואית דאמרי – ויש אומרים.

6) הראשונים – התלמידים שֶׁמֵּתוּ.

7) תנו דעתכם– תיזהרו מאד.

8) ומלאו – הֵפִיצוּ תורה

רַבִּי עֲקִיבָא לִימֵד אוֹתָּנוּ: " 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ', זֶה כְּלָל גָדוֹל בָּתוֹרָה":

הָעֻבְדָּה שֶׁתַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא לֹא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה בָּזֶה מַזְכִּירָה לָנוּ אֶת דִּבְרֵי חז"ל:

תלמוד בבלי מסכת יומא דף ט עמוד ב

מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן מִפְּנֵי מֶה חָרַב?

מִפְּנֵי שְׁלֹשָׁה דְבָרִים שֶׁהָיוּ בּוֹ: 1עֲבוֹדָה זָרָה, 2גִּלּוּי עֲרָיוֹת, 3וּשְׁפִיכוּת דָּמִים.

אֲבָל מִקְדָּשׁ שֵׁנִי, שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה וּבְמִצְווֹת וּגְמִילוּת חֲסָדִים,
מִפְּנֵי מֶה חָרַב?

מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה בּוֹ שִׂנְאַת חִנָּם.

לְלַמֶּדְךָ 4שֶׁשְּׁקוּלָה שִׂנְאַת חִנָּם כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת:

עֲבוֹדָה זָרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים

ביאור:

1) עבודה זרה – לעבוד אֱלֹהִים אחרים.

2) גלוי עריות – לִחְיוֹת עם אישה שֶׁנְּשׂוּאָה או מאורסת למישהו אַחֵר.

3) ושפיכות דמים – להרוג יהודי אַחֵר.

4) ששקולה… כנגד – נחשבת כמו.

וְכָךְ מוּבָא בְּשֵׁם הַגְּאוֹנִים:

פירוש המאירי (מסכת יבמות)

וְתַלְמִידִים אֵלּוּ, הֻזְכַּר כָּאן שֶׁכֻּלָּם מֵתוּ מִפֶּסַח וְעַד עֲצֶרֶת,

וְקַבָּלָה בְּיַד הַגְּאוֹנִים, שֶׁבְּיוֹם ל"ג בָּעֹמֶר 1פָּסְקָה הַמִּיתָה,

וְנוֹהֲגִים מִתּוֹךְ כָּךְ 2שֶׁלֹּא לְהִתְעַנּוֹת בּוֹ.

וְכֵן נוֹהֲגִים, מִתּוֹךְ כָּךְ, שֶׁלֹּא 3לִישָׂא אִשָּׁה

מִפֶּסַח וְעַד אוֹתוֹ זְמַן (ל"ג בָּעֹמֶר).

ביאור:

1) פסקה המיתה– הפסיקו למות (תלמידי ר' עקיבא).

2) שלא להתענות– לא לָצוּם.

3) לישא אשה– להתחתן ולקיים  שְׂמָחוֹת.

שולחן ערוך (לר' יוסף קארו) אורח חיים סימן תצג

סעיף א: נוֹהֲגִים שֶׁלֹּא לִשָּׂא אִשָּׁה בֵּין פֶּסַח 1לַעֲצֶרֶת עַד ל"ג לָעֹמֶר, מִפְּנֵי שֶׁבְּאוֹתוּ זְמַן מֵתוּ תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
אֲבָל לְאָרֵס וּלְקַדֵּשׁ, 2שַׁפִּיר דָּמֵי.

הגה (הרמ"א – הרב משה איסרליש):

מִיהוּ, מִל"ג בָּעֹמֶר וְאֵילָךְ, 3הַכֹּל שָׁרֵי.

סעיף ב: נוֹהַגִים שֶׁלֹא לְהִסְתַּפֵּר עַד ל"ג לָעֹמֶר,

ביאור:

1) לעצרת – חג השבועות.

2) שפיר דמי – מותר לעשות.

3) הכל שרי – הכל מותר.

כתיבת תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

Post comment