23.05.2019

מִדַּת הַוַּתְּרָנוּת

כֻּלָּנוּ אוֹהֲבִים מְאֹד לְקַבֵּל תַּפְקִידִים חֲשׁוּבִים.

כֵּיצַד עָלֵינוּ לִנְהֹג כְּשֶׁיֵּשׁ כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁמְּעֻנְיָנִים בְּתַפְקִיד –

הַאִם אָנוּ צְרִיכִים לְוַתֵּר? וּמַדּוּעַ שֶׁהָאֲחֵרִים לֹא יְוַתְּרוּ?

בַּתּוֹרָה, בַּנְּבִיאִים וּבְדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ, אָנוּ לוֹמְדִים עַל אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים שֶׁוִּתְּרוּ.

הַפַּעַם נַעֲסֹק בְּכָךְ.

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתְלוֹנְנִים פְּעָמִים רַבּוֹת נֶגֶד ה' וְנֶגֶד מֹשֶׁה. בְּאַחַת הַתְּלוּנוֹת מְסַפֶּרֶת הַתּוֹרָה:

במדבר פרק יא

(י) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ 1וַיִּחַר אַף ה' מְאֹד 2וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע: (יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי… (יד) לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי:

ביאור:

1) ויחר אף ה' – ה' כעס מאוד.

2) ובעיני משה רע – גם משה אינו מקבל את התנהגות העם.

מֹשֶׁה מְבַקֵּשׁ עֶזְרָה, ה' מַסְכִּים וּמוֹרֶה לוֹ:

במדבר פרק יא

(טז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ 1מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ:
(יז) וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם 2וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם

     3וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ:

ביאור:

1) מזקני ישראל – חכמים ואנשים חשובים בישראל.

2) ואצלתי – אקח מהרוח שֶׁעָלֶיךָ ואתן להם.

3) ונשאו אתך – יעזרו לך להנהיג.

ֵיצַד יִבְחַר מֹשֶׁה אֶת שִׁבְעִים הַזְּקֵנִים הַלָּלוּ? מֵאֵיזֶה שֵׁבֶט יִקַּח וְכֵיצַד יַחְלִיט?

מדרש תנחומא פרשת בהעלותך סימן יב

אָמַר מֹשֶׁה: הֵיאַךְ אֲנִי עוֹשֶׂה לְהָבִיא אוֹתָן מִכָּל הַשְּׁבָטִים?!

אִם נָבִיא חֲמִשָּׁה מִכָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט,  1אֵין עוֹלִין לְמִנְיַן שִׁבְעִים –

נִמְצְאוּ 2שִׁשִּׁים.

וְאִם נָבִיא שִׁשָּׁה מִכָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט, עוֹלִין לְמִנְיַן 3שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים.

וְאִם נָבִיא שִׁשָּׁה מִשֵּׁבֶט זֶה וַחֲמִשָּׁה מִשֵּׁבֶט אַחֵר –

הֲרֵינִי 4מַטִּיל קִנְאָה בֵּין הַשְּׁבָטִים.

וְהֵיאַךְ עָשָׂה?

אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה: כָּךְ עָשָׂה מֹשֶׁה: 5נָטַל שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם פְּתָקִין

וְכָתַב עַל שִׁבְעִים מֵהֶן 'זָקֵן', וּשְׁנַיִם פְּתָקִין 6חֲלָקִים,

7וּטְרָפָן וּנְתָנָן בְּקַלְפֵּי, וְאָמַר לָהֶם 'בּוֹאוּ וּטְלוּ פִּתְקֵיכֶם'.

אִם עָלָה בְיָדוֹ פֶּתֶק כָּתוּב בּוֹ 'זָקֵן' – הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁנִּתְמַנָּה זָקֵן

וְאִם עָלָה בְיָדוֹ פֶּתֶק חָלָק – הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא נִתְמַנָּה.

ביאור: 

1) אין עולין למנין שבעים – לא יהיו 70 (אלא 60 בלבד).

2) ששים – 5 אנשים מכל שֵׁבֶט מִשְּׁנֵים עָשָר השבטים.

3) שנים ושבעים – 6 אנשים מכל שֵׁבֶט מִשְּׁנֵים עָשָר השבטים.

4) מטיל קנאה – זה יגרום לקנאה.

5) נטל – לקח.

6) חלקים – ריקים

7) וטרפן – ערבב אותם

מֹשֶׁה אוֹסֵף אֶת שִׁבְעִים הַזְּקֵנִים וְהֵם מַתְחִילִים לְהִתְנַבֵּא. אַךְ אָז מִסְתַּבֵּר

שֶׁשְּׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּמַּחֲנֶה זָכוּ לִנְבוּאָה.

במדבר פרק יא

(כה) וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי 1כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ אוְלֹא יָסָפוּ: (כו) וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה

שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ

2וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ 3הָאֹהֱלָה 4וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה

פירוש רש"י

אולא יספו – לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם לְבַדּוֹ

ביאור:

1) כנוח עליהם הרוח – כְּשֶׁרוּחַ הנבואה נכנסה בהם.

2) והמה בכתבים – הם היו בקבוצה שֶׁבַּפֶּתֶק שלה
היה כתוב 'זָקֵן'.

3) האהלה – לאוהל מועד.

4) ויתנבאו במחנה – זכו לנבואה בתוך מחנה ישראל.

מַדּוּעַ אֶלְדָּד וּמֵידָד לֹא הִצְטָרְפוּ לִשְׁאָר הַזְּקֵנִים?

מדרש תנחומא פרשת בהעלותך סימן יב

אֶלְדָּד וּמֵידָד הָיוּ שָׁם 1וּמִעֲטוּ אֶת עַצְמָם.

אָמְרוּ: 2אֵין אָנוּ כְּדַאי לִהְיוֹת בְּמִנּוּי הַזְּקֵנִים.

ביאור:

1) ומעטו את עצמם – נהגו בענווה.

2) אין אנו כדאי – אנו לא ראויים

מָה הַשָּׂכָר שֶׁאֶלְדָּד וּמֵידָד קִבְּלוּ עַל הַוִּתּוּר שֶׁלָּהֶם לִהְיוֹת מִן הַזְּקֵנִים?

מדרש תנחומא פרשת בהעלותך סימן יב

  1. הַזְּקֵנִים לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא 1לְמָחָר, שֶׁנֶּאֱמַר:

"וְאֶל הָעָם תֹּאמַר הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר", אֲבָל אֵלּוּ (אֶלְדָּד וּמֵידָד)

נִתְנַבְּאוּ מַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּסוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה,

שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים…".

וּמַה הָיוּ מִתְנַבְּאִין?

יֵשׁ אוֹמְרִין  עַל 2מַפַּלְתּוֹ שֶׁל גּוֹג הָיוּ מִתְנַבְּאִין,

וְיֵשׁ אוֹמְרִין הָיוּ מִתְנַבְּאִין וְאוֹמְרִים:

'מֹשֶׁה יָמוּת בַּמִּדְבָּר וִיהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ'.

  1. הַזְּקֵנִים לֹא נִכְנְסוּ לָאָרֶץ, אֲבָל אֶלְדָּד וּמֵידָד נִכְנְסוּ…

הַזְּקֵנִים 3לֹא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָם, וְאֵלּוּ (אֶלְדָּד וּמֵידָד) נִתְפָּרְשׁוּ שְמוֹתָם.

ביאור:

1) למחר – מה יהיה ביום המחרת.

2) מפלתו של גוג – התבוסה של גוג שֶיִלָחֵם בישראל בסוף הדורות.

3) לא נתפרשו שמותם – לא  הזכירו את שמם

גַּם מֹשֶׁה מוּכָן לְוַתֵּר עַל כְּבוֹדוֹ. לַמְרוֹת שֶׁאֶלְדָּד וּמֵידָד מְנַבְּאִים שֶׁמֹּשֶׁה לֹא יַכְנִיס אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הוּא מְסָרֵב לְהַעֲנִישָׁם וּמִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם,
כְּפִי שֶׁנִּתַּן לִרְאוֹת בְּהֶמְשֵׁךְ הַסִּפּוּר:

במדבר פרק יא

(כז) וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה: (כח) וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה אכְּלָאֵם: (כט) וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה 1הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי
2
וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם:

פירוש רש"י

אכלאם – תְּנֵם אֶל בֵּית הַכֶּלֶא, לְפִי שֶׁהָיוּ מִתְנַבְּאִים: 'מֹשֶׁה מֵת וִיהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ'

ביאור:

1) המקנא – אתה מנסה לְהָגֵן על כבודי?

2) ומי יתן – הַלְוַאי וה' יתן שכולם יהיו נביאים.

תּוֹרָה מְסַפֶּרֶת עַל אַהֲרֹן וּמִרְיָם שֶׁמְּדַבְּרִים בִּגְנוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה,

וְגַם שָׁם רוֹאִים שֶׁמֹּשֶׁה מְוַתֵּר וְאֵינוֹ עוֹמֵד עַל כְּבוֹדוֹ.

במדבר פרק יב

(א) וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח:

(ב) וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה'

הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע ה':

(ג) אוְהָאִישׁ מֹשֶׁה בעָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם

אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:

ביאור:

1) הוא – משה, לא יָרִיב עם אחרים.

פירוש לפסוקים

אוהאיש משה ענו מאד – לְהַגִּיד כִּי הַשֵּׁם קִנֵּא לוֹ בַּעֲבוּר עַנְוְתָנוּתוֹ, כִּי 1הוּא לֹא יַעֲנֶה עַל רִיב לְעוֹלָם.

(רמב"ן – רבי משה בן נחמן)

בענו2שָׁפֵל וְסַבְלָן. (רש"י)

2) שפל – אינו מתגאה.

כתיבת תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

Post comment