19.12.2019

שלושת סוּגֵי הנדיבות

אַבְרָהָם אָבִינוּ, אֲבִי הָאֻמָּה הַיִּשְׂרְאֵלִית, מְבַטֵּא בְּהַנְהָגוֹתָיו אֶת שִׂיא הַנְּתִינָה וְהַחֶסֶד.

 

ספר אורחות צדיקים שער הנדיבות

וְיֵשׁ שְׁלֹשָׁה מִינֵי נְדִיבוּת:

  • הָאֶחָד- נְדִיבוּת 1בַּמָּמוֹן,
  • הַשֵּׁנִי- נְדִיבוּת 2בַּגּוּף,
  • הַשְּׁלִישִׁי- נְדִיבוּת 3בַּחָכְמָה.

וְאֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה הָיוּ בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ:

הָיָה נָדִיב בְּמָמוֹנוֹ –

נָדִיב בְּגוּפוֹ – שֶׁהִצִּיל לוֹט בֶּן אָחִיו וְנִלְחַם עֲבוּרוֹ.

נָדִיב בְּחָכְמָתוֹ – כִּי לִמֵּד 4כָּל הָעָם דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר עַד שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ.

ביאור:

1) בממון – בַּכֶּסֶף, ברכוש.

2) בגוף – לְהִסְתַּכֵּן או לסבול.

3) בחכמה – לתת לאחרים

מֵחָכְמָתְךָ וּמֵהַכִּשּׁוּרִים שלך.

4)  כל העם – כל האנשים

 

 

בּוֹאוּ נְעַיֵּן בְּהַרְחָבָה בַּנְּדִיבוּת שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ:

 

בראשית פרק כא

(לג) וַיִּטַּע אאֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע בוַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם: (לד) וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים:

 

פירוש רש"י

אאשל1רַב וּשְׁמוּאֵל:

2חַד אָמַר: 3פַּרְדֵּס לְהָבִיא מִמֶּנּוּ פֵּרוֹת לָאוֹרְחִים בַּסְּעוּדָה,

וְחַד אָמַר: 4פּוּנְדָּק לְאַכְסַנְיָא וּבוֹ כָּל מִינֵי פֵּרוֹת…

בויקרא שם וגו' – עַל יְדֵי אוֹתוֹ אֶשֶׁל נִקְרָא שְׁמוֹ שֶׁל הקב"ה אֱלֹהַּ לְכָל הָעוֹלָם. לְאַחַר שֶׁאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים, אוֹמֵר לָהֶם:

'בָּרְכוּ לְמִי שֶׁאֲכַלְתֶּם מִשֶּׁלּוֹ, סְבוּרִים אַתֶּם שֶׁמִּשֶּׁלִּי אֲכַלְתֶּם, 5מִשֶּׁל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֲכַלְתֶּם'.

 

ביאור:

1) רב ושמואל – שני החכמים נתנו פירוש

לביטוי 'אֶשֶׁל'.

2) חד – האחד.

3) פרדס – מַטָּע של פירות.

4) פונדק – מָלוֹן שמאפשר לאורחים לָלוּן.

5) משל מי שאמר והיה העולם – זה של הקב"ה.

אַבְרָהָם הִשְׁתַּדֵּל לָתֵת לַאֲחֵרִים מֵחָכְמָתוֹ וּלְקָרְבָם לָאֱמוּנָה בַּה'.

 

 

 

בראשית פרק יב

(א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ… (ה) וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אאֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן:

 

פירוש רש"י

אאשר עשו בחרן1שֶׁהִכְנִיסָן תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, אַבְרָהָם מְגַיֵּר אֶת הָאֲנָשִׁים, וְשָׂרָה מְגַיֶּרֶת הַנָּשִׁים, 2וּמַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עָשָׂאוּם.

 

 

 

בְּסֵפֶר מִשְׁלֵי, מְתֹאָרִים הַשְּׁבָחִים שֶׁל "אֵשֶׁת – חַיִל" (אִשָּׁה שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ מְיֻחָדִים וְטוֹבִים),
וּבֵין הַשְּׁאָר מֻזְכָּר הַשֶּׁבַח: "תּוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ".

חֲכָמֵינוּ מְנַסִּים לְהָבִין אֶת כַּוָּנַת הַבִּטּוּי "תּוֹרַת חֶסֶד":

 

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מט עמוד ב

"פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ" (משלי לא),

וְכִי יֵשׁ תּוֹרָה שֶׁל חֶסֶד וְיֵשׁ תּוֹרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל חֶסֶד?

1תּוֹרָה לְלַמְּדָהּ זוֹ הִיא תּוֹרָה שֶׁל חֶסֶד;

2שֶׁלֹּא לְלַמְּדָהּ – זוֹ הִיא תּוֹרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל חֶסֶד.

ביאור:

1) תורה ללמדה – כאשר האדם  לומד על מנת

לְלָמֵּד תורה לאחרים – זה חסד.

2) שלא ללמדה – לומד רק לעצמו

רַבֵּינוּ יוֹנָה מְפָרֵט אַרְבַּע דְּרָכִים בָּהֶן יָכֹל כָּל אָדָם לִגְמֹל חֶסֶד לַזּוּלַת:

 

אגרת התשובה לרבינו יונה גירונדי

וְזֶה מַעֲשֵׂה גְּמִילוּת חֲסָדִים:

1יְדַבֵּר עַל לֵב הֶעָנִי, 2וְיִהְיוּ דְּבָרָיו נַחַת רוּחַ לָאֶבְיוֹן, וִינַחֲמֵהוּ מִמַּעֲשָׂיו 3וּמֵעִצְּבוֹן יָדָיו, וִיכַבְּדֵּהוּ…

וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל (ב"ב ט'):

"הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לֶעָנִי מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת,

4וְהַמְפַיְסוֹ בִּדְבָרִים מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה (בְּרָכוֹת), שֶׁנֶּאֱמַר "וְתָפֵק לָרָעֵב 5נַפְשֶׁךָ" (ישעיה נח)…

וְהַשֵּׁנִית: יַלְוֶה לֶעָנִי 6לְטוֹב לוֹ לְהַרְחִיב לוֹ, וְנֶאֱמַר: "טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה…" (תהלים קיב), וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל: 'גָּדוֹל הַמַּלְוֶה לֶעָנִי יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה צְדָקָה' (שבת סג.).

וְהַשְּׁלִישִׁית: יִתֵּן לוֹ 7עֵצָה טוֹבָה וַהֲגוּנָה לְרַוְחָתוֹ וּלְהַצְלָחָתוֹ, 8וְיִטֹּל שָׂכָר עַל פְּרִי הָעֵצָה, 9וְשָׂכָר עַל נַחַת הָרוּחַ שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ.

וְהָרְבִיעִית: 10יָשִׁית עֵצוֹת לִפְנֵי רַבִּים לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וָחֶסֶד, וִיקַבֵּל שָׂכָר 11עַל הָרַבִּים אֲשֶׁר הִצְדִּיק 12וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, וְיִזְכֶּה בִּשְׂכַר הַצְּדָקָה אֲשֶׁר תֵּעָשֶׂה עַל יָדוֹ.

וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל (ב"ב ט'): 13'גָּדוֹל הַמְּעַשֵּׂה יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה', וְזֶה אַהֲבַת חֶסֶד…

 

 

ביאור:

1) ידבר על לב העני – יעודד את העני וִיחַזֵּק אותו.

2) ויהיו דבריו נחת רוח – דברי העידוד יתנו הרגשה טובה לעני.

3) ומעצבון ידיו – יְנַחֵם את העני על פרנסתו הַמּוּעֶטֶת.

4) והמפייסו בדברים – מעודד אותו וּמְנַחֵם אותו.

5) נפשך – תשתתף בהרגשתך ובליבך בְּצַעַרוֹ.

6) לטוב לו להרחיב לו – יַלְוֶה לעני כסף כדי שיוכל להתקדם וּלְהִשְׁתַּקֵּם.

7) עצה טובה והגונה – יתן לעני רעיונות כיצד להצליח בחייו ובעבודתו.

8) ויטול שכר על פרי העצה – יקבל שָׂכָר מה' על כך שנתן רעיון מוצלח לעני.

9) ושכר על נחת הרוח – על השמחה שֶׁגָרָם.

10) ישית עצות לפני רבים – יתן רעיונות לאנשים כיצד לעזור לעני.

11) על הרבים אשר הצדיק – על שגרם לאנשים רַבִּים לזכות במצוה.

12) ועל הנפשות אשר יעשה – יקבל שָׂכָר על אותם עניים שעזרו להם בזכותו.

13) גדול המעשה – מי שֶׁמְּזַכֶּה אחרים  במצוה.