22.12.2017

"וישלח יעקב מלאכים לפניו" – מיהם אותם שליחים מסתוריים ששלח יעקב? מנין היו לו שליחים רבים לשלוח? בפשטות מדובר כאן על עבדיו ומשרתיו של יעקב, שקנה לו בכספו הרב כבר בחרן – וכך מתרגם אונקלוס "ושלח יעקב אזגדין", שפירושו שליחים. רש"י, לעומת זאת, בוחר דווקא לומר לנו את דברי המדרש בבראשית רבה: "וישלח יעקב מלאכים – מלאכים ממש". ויש לעיין בדברי רש"י, שקבע את פירושו על פי פשוטו של מקרא, והוא מציין שוב ושוב שאין הוא מזכיר מדרשים אלא כאשר באו ליישב פשוטו של מקרא – מדוע מבאר רש"י שמדובר כאן דווקא במלאכים ממש?

ראשית, ניתן לומר שהמדרש עצמו, ורש"י בעקבותיו, נסמכו על סמיכות הפסוקים – אנחנו לא תמיד שמים לב עד כמה הסמיכות הזו בולטת, שכן פסוק אחד מופיע בתחילת פרשת וישלח, ושני פסוקים הקודמים לו מנותקים ממנו בקריאת התורה ונקראים בסוף פרשת ויצא, אך אם נביט על הפסוקים כמכלול אחד תהיה הסמיכות ברורה מאליה (בראשית לב):

(א) וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים:   (ב) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹקִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם:   (ג) וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם:

כאשר רואים את המהלך השלם של הפסוקים, מתבקש לומר שיעקב שולח מלאכים מאותם שבאו לקראתו, שעליהם נאמר במפורש שהיו מלאכי אלקים (מכך הושפעה כנראה גם חלוקת הפרקים המוכרים לנו – שהיא אמנם חלוקה שנעשתה בידי נכרים – שצירפה את שני הפסוקים האחרונים של פרשת ויצא אל פרק לב הפותח את פרשת וישלח).

במדרש עצמו מופיע נימוק נוסף לכך שמדובר דווקא במלאכי אלוקים ממש (ב"ר עה,ד): "מלאכים – אלו שלוחי בשר ודם. רבנן אמרי מלאכים ממש. א"ר חמא בר חנינא: הגר שפחת שרי היתה ונזדמנו לה חמשה מלאכים, זה שהוא אהובו של בית על אחת כמה וכמה!"

המהר"ל בפירושו לרש"י (גור אריה על התורה) מדייק שיש כאן שני רבדים במדרש. רבנן אומרים בפשטות שמדובר במלאכים ממש, כפי הנראה מכוח סמיכות הפרשיות שהזכרנו. לעומתם אומר ר' חמא בר חנינא נימוק אחר – איך ייתכן שלא מדובר כאן במלאכים ממש? הרי אפילו להגר נזדמנו חמשה מלאכים, וקל וחומר ליעקב…

דברי ר' חנינא תמוהים ביותר – נניח שניתן ללמוד קל וחומר מהגר ליעקב (למרות שאת חשבונותיו של הקב"ה איננו יודעים, וגם אם היה שולח מלאך להגר ולא ליעקב לא היינו באים אליו בטענות…), אך הרי ברור בפסוק שליעקב נזדמנו כמה וכמה מלאכים, ויותר מפעם אחת – גם בחלומו כשיצא מארץ ישראל וראה את הסולם ובו מלאכי אלקים, גם בחלומו לפני שיצא לברוח מחרן, וגם בפסוק הקודם "ויפגעו בו מלאכי אלקים"; מה מצריך אותנו אם כן לומר שגם אלו ששלח היו מלאכים ממש?

על כך מבאר המהר"ל: "וזהו שהוקשה להם כי אחר שראינו שכל עניני האבות לצרכם באו המלאכים, כי צרכיהם לא היו צרכי אדם פרטי, אלא ענין כלל העולם, בעבור שהם יסודות העולם שהמלאכים ממונים עליהם, ואיך יתכן לומר כי מלאכים בשר ודם, בפרט ענין כזה שהוא צורך יעקב לשוב אל ארץ כנען אשר נתנה לו הארץ (לעיל כח, יג), ואיך נאמר 'מלאכי בשר ודם היו', ומפני זה סבר רבי חנינא כי מלאכים ממש היו".

בדבריו עונה המהר"ל על שאלה נוספת: כיצד משתמש יעקב במלאכי אלוקים לצרכיו הפרטיים? וכי מלאכי אלוקים הם משרתיו? ברור שהמלאכים אינם כוח עבודה זול העומד לרשותו של יעקב ומשמש לכל דבר שהוא צורך פרטי שלו. אלא שלגבי יעקב, כל צורך שלו איננו נובע מתוך אינטרס פרטי אלא לצורך העולם כולו, לצורך הקמת עם ישראל שהוא יסוד מלכות ה' בעולם ואור לגויים כולם. ממילא אם אפילו עניינה של הגר נחשב כה מרכזי שיבואו מלאכים להתייחס אליו, על אחת כמה וכמה שכאשר יעקב אבינו נכנס לארץ זהו עניין כלל עולמי שראוי שיישלחו עליו מלאכי אלוקים.

רבינו בחיי, בפירושו לפסוק, מחבר את שני הפירושים וטוען שהיו כאן גם אנשים בשר ודם וגם מלאכי אלוקים: "מלת מלאכים כוללת השלוחים בבני אדם, ומלאכי השרת השלוחים מאת הקב"ה. ומפני שיעקב הוצרך ללכת לפדן ארם מפני פחד עשו אחיו על כן בקש עתה בשובו אל ארצו להניח חמת אחיו ולדרוש שלומו ושלח אליו שלוחיו, עבדיו ואנשי ביתו, ושלח עמהם מן המלאכים שפגעו בו כענין שכתוב בפרשה של מעלה (בראשית לב) ויפגעו בו מלאכי אלהים…. שהרי מלת המלאכים סובלת שני חלקים מן השלוחים, גשמיים ושכליים… ויתכן לומר בסוד הענין כי היו השלוחים אנשים ומלאכים, כענין האמור באברהם, ולכך הוציא הכתוב השלוחים בלשון מלאכים והכל אמת, חיצון ופנימי".

בחיתום דבריו מוסיף רבינו בחיי רובד נוסף ומפתיע – השלוחים היו אנשים ומלאכים גם יחד! לא שחלק מהשלוחים היו בשר ודם וחלקם מלאכי אלוקים, אלא מדובר כאן על אנשים שהיו בעצמם מלאכים! כיצד ייתכן הדבר? נראה שכוונתו לומר, שכאשר אדם מוסר את עצמו למען הקב"ה, ועושה כל מעשיו לשם שמיים, הרי הוא כמלאך אלוקים – שהרי פירוש המילה 'מלאך' הוא שליח, ואם כן כאשר אדם מתמסר לעשות שליחותו של מקום הרי הוא מלאך… ולכן "הכל אמת, חיצון ופנימי" – מבחינה חיצונית היו השליחים אנשים בשר ודם, מעבדיו ומשרתיו של יעקב. ואילו מבחינה פנימית אנו רואים אותם כמלאכים, כשליחיו של הקב"ה המסייעים ליעקב להיכנס לארץ ישראל.

לימוד גדול אנו לומדים מכאן – כל אחד ואחד מאיתנו יכול להיות מלאך אלוקים! אין הדבר תלוי אלא בי, אם אחשוב בכל מעשי מהו רצון ה', ומהי השליחות האלוקית שהקב"ה היה רוצה שאעשה, הרי אני הופך להיות מבחינה פנימית למלאך אלוקים. וכך עלינו להביט גם על הזולת – כמה מלאכים בשר ודם מסתובבים סביבנו ועד היום לא הבחנו בהם! אם נפקח את העיניים נוכל לראות את מחנה האלוקים ההולך לפנינו ומלווה גם היום את עם ישראל השוכן בארצו.

 

המחבר הינו הרב אלעזר אהרונסון ראש תחום פנים אל פנים באל עמי וראש ישיבת ההסדר חולון לשעבר

כתיבת תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

Post comment