10.12.2017

שלמה המלך בשירו ממשיל את ישראל לשושנה – "כשושנה בין החוחים כן רעייתי בין הבנות" (שיה"ש ב, ב). במדרשי חז"ל אנו רואים כיוונים שונים לבאר במה נמשלו ישראל לשושנה.

מצד אחד מדגיש המדרש את הפן השלילי בביטוי זה: "ר' אליעזר פתר קרייה [=ביאר פסוק זה] בגאולת מצרים: מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים קשה לבעלה להלקט, כך גאולתן של ישראל היתה קשה לפני הקדוש ב"ה. זהו שנאמר (דברים ד'): "או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי", ר' יהושע בשם ר' חנן אמר גוי מקרב עם ועם מקרב גוי אין כתיב כאן, אלא גוי מקרב גוי – שהיו אלו ערלים ואלו ערלים, אלו מגדלין בלורית ואלו מגדלין בלורית, אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים, אם כן לא היתה מדת הדין נותנת שיגאלו ישראל לעולם! אמר ר' שמואל בר נחמן אלולי שאסר הקב"ה עצמו בשבועה לא היו ישראל נגאלין לעולם" (שיר השירים רבה פרשה ב).

במדרש זה השושנה בין החוחים איננה שונה מהם בהרבה – כל עוד איננה פותחת את עליה הנאים נראית השושנה כעוד קוץ בין הקוצים האחרים: דוקרנית, חסרת חן מיוחד וקשה להגעה. כך היו ישראל במצרים – אלו ערלים ואלו ערלים, אלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה… עד כדי כך שעל פי המדרש כביכול הקב"ה אסר את עצמו בשבועה שיגאל את ישראל למרות שאינם ראויים. שבועה זו איננה כביכול אונס של הקב"ה הגואל את ישראל בעל כורחו, אלא גילוי הסגולה הישראלית הפנימית: הצד הבחירי היה בשפל המדרגה, ולולא הסגולה הפנימית הגנוזה בהם לא היו זוכים להגאל.

מול מדרש זה מופיעות דרשות אחרות הרואות את דימוי ישראל לשושנה כביטוי לקרבת ישראל לאביהם שבשמים: "למנצח על שושנים לדוד הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש. זהו שאמר הכתוב מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים (שה"ש =שיר השירים= ז ז), ישראל יפים ונעימים, עומדים על הים ורואין להקב"ה, וכן הוא אומר וירא ישראל את היד הגדולה (שמות יד לא), וכל זמן שישראל רואין להקב"ה הם יפים ונעימים, ראו אותו בסיני [כשנתן להם התורה], נעשו כולם ישרים, שנאמר יצפון לישרים תושיה (משלי ב ז), ואומר הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם (תהלים קכה ד), ראוהו נכנס לאהל מועד נעשו צדיקים, שנאמר רננו צדיקים בה' (שם /תהלים/ לג א), ראו אותו על הים נעשו שושנים, שנאמר למנצח על שושנים, אימתי הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש" (מדרש תהלים סט, א).

מדרש זה כבר אינו עוסק באופן כללי ביציאת מצרים אלא באופן מיוחד בקריעת ים סוף: "ראו אותו על הים, נעשו שושנים". נראה שההתגלות האלוקית שנחשפה בפני עם ישראל ברגעי קריעת הים, קרעה גם את ערלת ליבם, וגילתה למשך אותם רגעים את הסגולה הפנימית האלוקית שבנשמתם, "ראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל" (מכילתא בשלח). באותם רגעים התעורר עם ישראל מתרדמתו הרוחנית, נשאב בכוח עליון ממ"ט שערי טומאה שבהם היה שקוע, וגילה לפתע את עוצמתו הפנימית הרוחנית.

נראה שמשל השושנה מתאים לשני המצבים גם יחד. כשם שהשושנה פותחת לפתע את עליה ומתגלה במלוא יופייה, כך ישראל עשויים להראות עכורים, סגורים ודוקרניים, ואז בעת רצון נופלות לפתע המחיצות, ומתגלה פנימיותם של ישראל, שבמהותם הם התגלות של הקב"ה בעולם – "אורייתא, קוב"ה וישראל חד הוא" (על פי הזהר הקדוש).

תכונתו זו של עם ישראל – על שני צדדיה – צריכה לעמוד לנגד עינינו בימים אלו. עם ישראל הוא התגלותו של הקב"ה בעולם, וכל הפורש מעם ישראל הריהו כפורש מן החיים, וכפורש מריבונו של עולם. אתה יכול לכעוס על צה"ל, על המשטרה, על היס"מ ועל הבג"ץ וגם על כל גורמיה הרשמיים של מדינת ישראל, אבל אין דבר כזה להתנתק מעם ישראל, כעם. אם אתה במלחמה עם עם ישראל – אתה במלחמה גם עם הקב"ה. מאידך, נכון שפעמים רבות אנו רואים את עם ישראל כחוח דוקרני, שאיננו רואים כל הבדל בינו לבין החוחים האחרים, ואדרבה – לעיתים עם ישראל נראה גרוע יותר מעמים אחרים. אף על פי כן, עלינו להאמין בעם ישראל, לדעת שלבסוף עתידה פנימיותו להתגלות כשושנה הפורחת, "כי לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב".

‏‏הרב אלעזר אהרונסון

כתיבת תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

Post comment