19.12.2019

במאמר הקודם ראינו כי עיקר הגבורה היא פנימית, בכיבושים פנימיים שאדם כובש את עצמו ולא כיבושים שאדם כובש כלפי חוץ.

במאמר זה נתייחס לסוגי גבורה שונים.

יש גבורה ויש גבורה

הַנָּבִיא מְלַמֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל בְּמָה אֶפְשָׁר לְהִתְגָּאוֹת וּבְמָה אֵין לְהִתְגָּאוֹת:

  1. ירמיהו פרק ט

(כב) כֹּה אָמַר ה' 1אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ: (כג) כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל 2הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי ה' עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ה':

ביאור:

1) אל יתהלל – שלא יִתְגָּאֶה.

2) השכל וידע אותי – ללמוד תורה ולעבוד את ה'.

 

מִדִּבְרֵי הַנָּבִיא אֶפְשָׁר לְהָבִין שֶׁאָסוּר לְהִתְגָּאוֹת בִּגְבוּרָה, בְּעֹשֶׁר וּבְחָכְמָה.

חֲכָמֵינוּ מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ שֶׁיֵּשׁ תְּנָאִים בָּהֶם מֻתָּר לְהִתְגָּאוֹת:

5א. פירוש 'קול אליהו' (לגר"א – הגאון רבי אליהו  מוילנא)

אהַפֵּרוּשׁ כָּךְ: שֶׁאֵין לְהִתְהוֹלֵל בְּחָכְמָה וּבִגְבוּרָה וַעֲשִׁירוּת לְבַד, אֶלָּא… בְּכָל אֵלֶּה יִתְהַלֵּל… שֶׁיֵּדַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בַּעֲשִׁירוּת, גְּבוּרָה וְחָכְמָה, שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה 1לְשֵׁם שָׁמָיִם.

5ב. פירוש מלבי"ם (הרב מאיר לייבוש)

כי אם בזאת וכו' – (אוּלָם) יֵשׁ מְצִיאוּת שֶׁיּוּכַל הָאָדָם לְהִתְהַלֵּל בְּחָכְמָה וּגְבוּרָה וְעֹשֶׁר, אִם יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לְתַּכְלִית מוֹעִילָה… שֶׁהוּא, אִם יִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחָכְמָתוֹ… לָדַעַת אֶת ה', וּבִגְבוּרָתוֹ וְעָשְׁרוֹ, הוּא "עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ", שֶׁעַל יְדֵי גְּבוּרָתוֹ יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים, וְעַל יְדֵי עוֹשְׁרוֹ, יַעֲשֶׂה חֶסֶד וּצְדָקָה.

ביאור:

1) לשם שמים – לעבוד את ה'.

2) לתכלית מועילה – לְמַטָּרָה טובה וחשובה.

3) לדעת את ה' – להכיר ולהיות קָשׁוּר יותר לאלוקים.

4) יעשה משפט לעשוקים – יעזור להציל אנשים מסכנים שֶׁמְּצִיקִים להם.

גַּם כְּשֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בְּכֹחַ, זֶה יָכֹל לִהְיוֹת טוֹב אוֹ רַע – הַדָּבָר תָּלוּי בַּכַּוָּנָה שֶׁל הָאָדָם.

  1. שמות רבה פרשה לא פיסקה ג

יֵשׁ גְּבוּרָה שֶׁהִיא טוֹבָה 1לִבְעָלֶיהָ וְיֵשׁ שֶׁהִיא רָעָה לִבְעָלֶיהָ:

טוֹבָה לִבְעָלֶיהָ – זֶה דָּוִד, שֶׁכָּתוּב: "שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו 2וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו" (שמואל א יח), 3וּמִשָּׁם אֲהָבוּהוּ כָּל יִשְׂרָאֵל…

רָעָה לִבְעָלֶיהָ – זוֹ גְּבוּרָתוֹ שֶׁל גָּלְיָת, שֶׁהָיָה עוֹמֵד         4וּמְחָרֵף, 5וּמֶה הָיָה לוֹ? 6שֶׁמֵּת כְּכֶלֶב, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי מֵת גִּבּוֹרָם וַיָּנֻסוּ" (שמואל א יז).

ביאור:

1) לבעליה – לאדם שמשתמש בה.

2) ודוד ברבבתיו – שדוד הִכָּה באויבי ישראל.

3) ומשם – בִּזְכוּת זֶה.

4) ומחרף – מקלל את ה'.

5) ומה היה לו – ומה קרה לו?

6) שמת ככלב – כלומר: דוד הרג אותו בעזרת אבנים.

 

 

 

וְכָךְ דּוֹרְשִׁים חז"ל:

  1. במדבר רבה פרשה כב

שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת נִבְרְאוּ בָּעוֹלָם, זָכָה בְּאַחַת מֵהֶן, 1נָטַל חֶמְדַּת כָּל הָעוֹלָם.

זָכָה בְּחָכְמָה, זָכָה בַּכֹּל.

זָכָה בִּגְבוּרָה, זָכָה בַּכֹּל.

זָכָה בְּעֹשֶׁר, זָכָה בַּכֹּל.

אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁהֵן 2מַתְּנוֹת שָׁמַיִם 3וּבָאוֹת בְּכֹחַ הַתּוֹרָה,

אֲבָל גְּבוּרָתוֹ וְעָשְׁרוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם- אֵינוֹ כְלוּם.

 

ביאור:

1) נטל חמדת כל העולם – זָכָה לְדָבָר יקר ביותר.

2) מתנות שמים – ניתנות לאדם מהקב"ה.

3) ובאות בכח התורה – האדם נוהג על פי הַדְרָכָה של התורה.

4) אינו כלום – אינן נחשבות.

 

אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא עַל חָכָם גִּבּוֹר וְעָשִׁיר וּבַעַל קוֹמָה.

(תלמוד בבלי מסכת שבת דף צב עמוד א)