23.12.2017

“לנכח אשתו”

יצחק – האב האמצעי, הינו דמות ייחודית השונה מאברהם ויעקב בהרבה עניינים. אחד הבולטים בהם הוא העניין שאנו עסוקים בו – קשר הנישואין.

יצחק מהווה שלב נוסף בתיקון החטא הקדמון מכמה בחינות. כפי שאמרנו לעיל – שמו ‘יצחק’ מעיד עליו שמהותו עומדת בניגוד לעצב הנורא של החטא.

יצחק מצליח להוציא מן האדמה הרבה מעבר לרגיל[1]:

וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה’.

ניתן לומר שזהו תיקון ל”אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ…”.

חז”ל מייחסים ליצחק תחושה של ריח גן עדן המלווה אותו לכל מהלך חייו[2]:

וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה’.

יצחק חי בגן עדן, אברהם אינו נותן לו לעזוב את ארץ ישראל אשר היא בחינת גן עדן כידוע.

גם הקב”ה מצווה עליו[3] “גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת”.

רבקה לעומתו מקבלת ברכה המזכירה את קללת חווה.

על חווה נאמר[4]:

אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ.

ואילו על רבקה נאמר[5]:

וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו.

אומר על כך רש”י:

אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה – את וזרעך תקבלו אותה ברכה, שנאמר לאברהם בהר המוריה: ‘הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעַךַ’. יהי רצון שיהא אותו הזרע ממך ולא מאשה אחרת.

מהי אותה ברכה שקיבל אברהם וכיצד היא קשורה לרבקה?

 

 

לאחר העקידה נאמר לאברהם[6]:

וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה’ כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ: כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו: וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי.

לעומת זאת אל יצחק נאמר[7]:

גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיך.

אותה שבועה שניתנה לאברהם עוברת ליצחק, שהרי אחרי הכל גם הוא היה חלק מהעקידה. אם כן שבועה זו המדברת על “הרבה ארבה את זרעך…” המזכירה כמובן את עונשה של חווה ודאי קשורה לאשת יצחק העתידית וזו הברכה שהיא מקבלת מבני משפחתה.

בנוסף לכך מדגיש רש”י “יהי רצון שיהא אותו הזרע ממך ולא מאשה אחרת”. מה טיבה של ברכה זו?

נראה לומר שמשפחת רבקה ידעו על התלאות שעברה שרה כאשר לא הצליחה להרות, ולכן אפשרה לאשה אחרת להיכנס לעולמם הזוגי, אישה זרה זו שאפה להיות היד המרכזית שמנענעת את העריסה – “שפחה כי תירש גבירתה”[8]. סבל שכזה מבקשים בני המשפחה לחסוך מרבקה.

יש להוסיף לכך כמובן, שהמציאות של אשה נוספת למטרת ילדים היתה מקובלת, כפי שכבר הוכחנו. המשפחה מברכת את רבקה להיות אשה המסוגלת להכיל בתוכה את שני התפקידים.

אכן ליצחק יש אשה אחת בלבד ולא נראה שהייתה ברקע מישהי אחרת, גם לא שפחה[9]. לכאורה העובדה שאין כאן פיצול כלל מעידה על כך שרבקה מסוגלת להכיל את שני העולמות.

הכתוב מדגיש את האהבה הגדולה של יצחק כלפי אשתו מיד בתחילת הדרך[10]:

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ.

ולאחר מכן כאשר מתברר שרבקה מתקשה ללדת, אין הוא מחפש השלמה

 

נוספת אלא הוא מסייע לה[11]:

וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה’ לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִיא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה’ וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.

ֹתרגום יונתן כותב במקום (במילותיו של הכתר יונתן):

וילך יצחק להר העבודה מקום שעקדו אביו והפך יצחק בתפילותיו דעתו של הקב”ה ממה שגזר על אשתו כי עקרה היתה אצלו עשרים ושתים שנים ותִתהפך בעבורו דעתו של הקב”ה ממה שגזר עליה שאף הוא היה עקר ונִסתייע ותהר רבקה אישתו.[12]

עשרים ושתיים שנה הייתה אשת יצחק עקרה אך הוא לא פנה ימין ושמאל.

יצחק חוזר לעבודת האדמה בדומה לאדם הראשון וחש את גן עדן כל העת. כמתקן החטא הוא שואף לתקן גם את מצב הזוגיות בין האיש לאשתו ולהחזיר את האשה למקומה המרכזי, דהיינו לראות מאשתו האהובה גם ילדים, שיתרמו לביסוסה של אותה אהבה גדולה[13].

ואכן פלא גדול הוא. רצונם העז לילד הוא שמחבר ביניהם ומקרבם זה לזה כפי שכותב רש”י על אתר:

לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ זה עומד בזוית זו ומתפלל, וזו עומדת בזוית זו ומתפללת.

האם רבקה בסופו של דבר זכתה להגיע לשלמות?

נדמה שהפיצול הנשי במקרה של רבקה ויצחק התבטא דווקא בילדים. ראשית היא מרגישה צער בהריון עצמו עוד לפני הלידה “ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי…[14]” זה חלק מהקללה כפי שמבאר רש”י: “וְהֵרֹנֵךְ – זה צער העיבור”.

כמו כן לא היה חסר לה “צער גידול בנים”. המציאות הכל כך מוזרה שרחם אחת מוציאה הפכים שכאלה הייתה כר נרחב לדיונים אצל חז”ל. האם באמת ייתכן דבר שכזה?

ואולי ניתן היה לומר שרבקה הייתה אמורה ללדת את יעקב רק לאחר הולדת עשו על ידי אשה אחרת, בדומה לשרה, אלא שתפילתו המיוחדת של יצחק היא שזיכתה את רבקה בתואר אם הבנים הבלעדית[15]. אך שוברו בצידו, ולידה זו תכלול גם את הקליפה העשווית, שכן הסגולה האלוקית עוד עתידה להתברר, כפי שהרחיב על כך הכוזרי[16].

רבקה זכתה להיות אם הבנים יחד עם קירבה מיוחדת ליצחק בזכות התפילות המשותפות, אך מרגע שנולדו הילדים נראה שהחלה מתיחות סמויה בין השניים, שכן רבקה חולקת על יצחק בהעדפתו את עשו על פני יעקב.

וכך נאמר לאחר תיאור ההולדה[17]:

וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב.

נדמה שמחלוקת חינוכית זו הגיעה לשיאה כאשר רבקה העזה להמרות את פי בעלה ולשלוח את יעקב מחופש לעשו ולמעשה לפגוע בקשר המיוחד שהיה להם עד כה.

לאחר שרבקה מבינה שעשו רוצה להרוג את יעקב בעקבות תוכניותיה היא פונה ליצחק באמירה קשה ביותר[18]:

וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים.

אמנם אין היא מתקיפה חלילה את יצחק באופן ישיר על התנהלותו, אך היא בהחלט מדגישה שמרכז חייה כעת הם דווקא הילדים, קרי יעקב, והחיים עם יצחק אינם יכולים לכסות על “קַצְתִּי בְחַיַּי… אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה…”.

הדבר דומה קצת לדבריה של שרה “חֲמָסִי עָלֶיךָ…” ולדבריה של רחל “הָבָה לִּי בָנִים…”, בכל המקרים הללו נתגלו בקיעים בקשר האהבה בין האבות לאמהות סביב סוגיית הילדים.

השאיפה לחיות חיים של אהבה גדולה עם בן הזוג יחד עם ילדים שיוולדו בשמחה ויגדלו בשמחה נשארה כהלכתא למשיחא.

 

[1] בראשית כ”ו, י”ב.

[2] שם כ”ז, כ”ז.

[3] שם כ”ו, ג’.

[4] שם ג’, ט”ז.

[5] שם כ”ד, ס’.

[6] שם כ”ב, ט”ז – י”ח.

[7] שם כ”ו, ג’.

[8] זוהר, שמות דף י”ז עמוד א’: “דא הגר דאולידת לישמעאל שעשה כמה רעות לישראל ושלט בהם ועינה אותם בכל מיני ענויין”.

[9] אם כי ישנה את מינקת רבקה, האשה האחראית על גידולה היוצא דופן של רבקה בבית בתואל ולבן.

[10] בראשית כ”ד, ס”ז.

[11] שם כ”ה, כ”א.

[12] בנקודה זו מודגש ההבדל בינו לבין אברהם ויעקב. האחרון אף כעס כאשר רחל באה אליו בדרישה “הבה לי בנים”, ונדמה שהעניין קשור דווקא לעקידה כפי שאמר רש”י (כ”ה, כ”ו): “ושפחה לא רצה לישא, לפי שנתקדש בהר המוריה להיות עולה תמימה”. ויש לעיין בזה היטב ותן לחכם…

[13] זו אינה אהבה רגילה שאנו מורגלים ויש להבינה בצל דבריו של הנצי”ב ב”העמק דבר” (כ”ד, ס”ד-ס”ה): “ומאז והלאה נקבע בלבה פחד” עיין שם באריכות. ולהשלמת העניין ראה דבריו של הרש”ר הירש על פסוק ס”ז שם: “ותהי לו לאשה ויאהבה”.

[14] בראשית כ”ה, כ”ב.

[15] דמיון עשו לישמעאל מתבקש ובסופו של דבר גם מצא מין את מינו ועשו התחתן עם בת ישמעאל: “וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות על נשיו לו לאשה” (כ”ח, ט’) ממילא יש לשער שגם האמא היתה צריכה להיות מאותו מעמד.

[16] מאמר א’ אות צ”ה, מאמר ב’ אות י”ד.

[17] בראשית כ”ה, כ”ח.

[18] שם כ”ז, מ”ו.

מחבר המאמר הינו עמי כהן אחראי קשרי חוץ ומשאבים באל עמי