13.12.2017

הגמרא דורשת במסכת שבת שאין לקב"ה בעולמו אלא יראת ה' בלבד שכן בלשון יווני קוראים לאחת הן.- מה פשר הדרשה הזו? האמנם חז"ל רצו לומר לנו כי הפסוק הזה מאיוב מדבר איתנו ביוונית?

מה פשר הדבר הרי בעברית לא מדברים כך?

דרשה זו אינה יחידית, אנו מכירים את דרשתו של רבי עקיבא במסכת סנהדרין הדורש את המילה טטפות טט- בכתפי שתיים ופת באפריקי שתיים כלומר, בשפה הכתפית המילה טט פירושה שתיים ובשפה האפריקאית פת הוא שתיים וכשרצו לומר שצריך שתהיינה ארבע פרשיות בתפילין אמרו טט ופת – ויש צורך להבין דרשה זו.

כמו כן יש להבין את הדרשה במסכת (?)  הדורשת "למב מרעהו חסד –שכן בלשון יווני קוראים לכלב למס.

ועוד דרשה שיש להבין היא הדרשה של חז"ל במסכת סוכה בה דורדש בן עזאי את המילה הידור לאתרוג שכן בלשון יווני קוראים למים הידור.

הסבר הדרשות:

נתחיל בדרשת התפילין. יש הבדל בין תפילין של יד לתפילין של ראש. תפילין של יד הן הצד הפנימי. הצד אותו אנו מסתירים. "והיו לך לאות ולא לאחרים לאות". הצד המיוחד של עמ"י אותם אנו מניחים על היד השמאלית שהיא גם היד היותר מוצנעת.

ואילו תפילין של ראש עניינם הוא אומות העולם- וראו כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש.

דבר זה מדוייק  מאוד כיוון שיש הבדל ה=בין תפילין שביד לתפילין שלח ראש תפילין של יד הן עשויות מבית אחד ואילו תפילין של ראש הן בעלות ארבע בתים.

המשמעות של דבר זה טמונה בתורת המספרים. יש הבדל כמו שמבאר המהר"ל בין המספר אחד למספר ארבע- המספר אחד יסודו בא-ל אחד יחיד ומיוחד. האחדות העליונה הכוללת מופיעה באחד. ואילו המספר ארבע מסמל את הפירוט והפירוד שבעולם.

לא תמיד יש לאחד אחיזה במציאות מרב המקום העליון שממנו הוא בא ולכן הוא נשאר מוצנע, הוא נגנז וחוזר להופיע בעולמנו בצורה חסרה דרך המספר ארבע. דוגמא לכך אנו רואים במספר מקומות.

ראשית, בבריאה. ביום הראשון נברא אור אחדותי עליון, אך העולם לא היה מסוגל לעמוד באור זה וע"כ הוא נגנז לצדיקים לעתיד לבוא, אך ביום הרביעי חוזר להופיע האור הזה בבריאת המאורות.

ראובן בכור ישראל הילד הראשון מאבד את הבכורה ליהודה, הבן הרביעי אשר נוטל את המנהיגות[1].

כמו כן אנו רואים באברהם שחי בחברון העיר המחברת המתחילה  את מלכות ישראל שהיא הקדמה לירושלים העיר שחוברה לה יחדיו. אברהם שהוא מיחד שם ה' ומיסד עמ"י גוי אחד בארץ חי בחברון ואילו הענקים שחיו יחד עם אברהם חיו ב"קרית ארבע היא חברון".

מכאן נוכל להבין את משמעות הדרשה של ר' עקיבא. כאשר ר' עקיבא בא לדרשו על תפילין שבראש הוא מתמש בשפה זרה כיוון שתפילין של ראש מסמלות את השפע היורד לאמוה"ע. בצורה יותר מדוייקת.

מה זה כתפי? יש האומרים כי מדובר באזור מסופוטומיה.

ואפריקי אנו יודעים איפה זה.

כלומר, ר' עקיבא מסביר מהם ארבעת מקורות השפע. ארבע הנהרות היוצאים מהנהר האחד של גן עדן.

נעבור כעת להבין את שאר הדרשות.

אנו מכירים את העיסוק ביופי שהיה ביוון.הם הביאו את בשורת היופי והאסתטיקה לעולם. חז"ל מכירים את תכונה זו של יוון מהפסוקים "יפת א-לוקים ליפת וישכון באוהלי שם". כלומר, יש מקום ליופי של יפת אבי האומה היוונית.

אך כעת מגיע הוויכוח הגדול עם תרבות יוון- איך נמדד יופי?

אנו בחנוכה מחפשים להדר- "מהדרין מן המהדרין" רוצים ליפות את המצווה. גם בתורה אנו מוצאים מקום בו יש להדר- "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר".

כלומר, אומרת לנו התורה – אתה יודע מה זה יופי אמיתי? יופי אמיתי הוא יופי שמשמש למצווה. יופי חיצוני אין לו משמעות מצד עצמו אלא הוא צריך תוכן פנימי. יפת א-לוקים ליפת וישכון באוהלי שם. כאשר היופי שוכן באהולי שם אזי הוא אמיתי הוא לא רק מרמה את העינים.

לכן כשהתורה רוצה לדרוש משמעות של יופי היא דורשת זו מלשון יוונית. היוונים יודעים מהו יופי אך הם גם יודו בסוף כי הוא חייב להתחבר למשמעות הפנימית.[2] כאשר יש חיבור בין היופי החיצוני לפנימי. "חכתמ אדם תאיר פניו".

לכן כשחז"ל דורשים על מצווה הדורשת הידור ויופי היא דורשת זאת מהשפה היוונית.

וכעת ניתן להבין גם את הדרשה הנוספת אותה הביאו חז"ל.

היוונים הביאו שתי בשורות לעולם. אחת היא בשורת היופי כמו שאמרנו. אך נוסף על זאת הם הביאו את החוכמה. חז"ל הכירו בחוכמה זו, אך דרשו מנגד- הן יראת ה' היא חוכמה.

הרמח"ל מאריך ןמסביר כי היראה היא היא החוכמה ואין שום חוכמה אחרת. כמו שאומר הפסוק אך הוא מחדד ומבהרי את הנקודה הזו. נוסף על כך יש עוד שני פסוקים בהקשר זה:

"ראשית חוכמה יראת ה'"

"אם תחפשנה ככסף וכמטמונים תבקשנה אז תבין יראת ה'".

לכאורה טענתם של החכמים אותם מביא הרמח"ל נראית מובנת . מדוע שחכמים יעסקו ביראת ה' זה "קטן"  עליו. מדוע שנאמר כי זוהי החוכמה? אומנם יראת ה' היא עניין חשוב אך היא החוכמה?

נסביר, ככל שדעתו של האדם גדלה הוא מבין כמה הוא לא יודע. כך המדע מתקדם כל הזמן, כל תפיסה נופלת בשלב מסויים ומגיעה תפיסה משוכללת ומתוחכמת יותר. "תכלית הידיעה היא שידע שאינו יודע".

וזו הבעיה בכל חוכמה- החוכמה האנושית תמיד נמצאת בחוסר ידיעה מוחלט .

אך יש עוגן אחד שהוא נותן עוגן מוחלט וודאות מוחלטת והיא "יראת ה'" מציאות ה' היא נקודה מוחלטת שהיא מעל המציאות והיא נותנת תוקף לכל המציאות.

חוכמת יוון שמבטאת את החוכמה האנושית. ודווקא היא תכיר בכך שיראת ה' היא החוכמה .

אך עדיין צריך להבין איך יראת ה' היא החוכמה.

הרב קוק באורות הקודש חלק ג' בהקדמה- ראש דבר מסביר כי לא רק כמו שאמרנו מה שהאדם רואה הוא בערבון מוגבל. גם אם האדם נאמר שהאדם רואה הכל בצורה מושלמת כל התיאור הוא רק חימוני. חוכמת החול יכולה לתאר מה קורה- הוא מתאר זאת בצורה מדוייקת. אך הוא לא מתאר מה המשמעות של הדברים. למה זה קרה? למה נברא העולם? הוא מרפרף על הכל רק בחיצוניות.

החוכמה האמיתית היא להבין מה המשמעות של הדבר הזה שהחכמה האנושית תיארה וזו היא יראת ה'. יראת שמיים עוסקת במה המשמעות של הדברים.

יראת שמיים איננה עניין אינטלקטואלי. היא עניין שקשור גם במידות. כיצד האשם צריך לנהוג.

 

המאמר מעובד ע"פ שיעור של הרב מנשה וינר – מרצה בכיר באל עמי , על ידי יעקב אוליאל- עוזר מנכ"ל באל עמי.

 

 

[1] כמו כן ניתן לראות את האות ד' שהיא האות הרביעית בסדר א' ב' והיא דם הרביעית בשמו של יהודה מה שמבליט את הארבע שביהודה.

[2] אישה יראת ה' היא תתהלל.

כתיבת תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

Post comment