03.08.2017

תחילת ספר במדבר נפתח בסדר מופתי, מפקד בני ישראל, חניית השבטים, הדגלים ובפרשתנו דבר זה מגיע לשיא בתיאור של נסיעת ארון ה' ועמוד הענן לפני מחנה ישראל. עוד ניתן לראות בפסוקים את כל ה"טוב " המתואר בדברי משה ליתרו- "לכה איתנו והיטבנו  לך כי ה' דבר טוב על ישראל… והיה כי תלך עימנו והיה הטוב אשר ייטיב ה' עימנו והטבנו  לך".

לאור הדברים הללו קשה מאוד להבין את המעבר המתרחש  באמצע הפרשה, כמה פסוקים לאחר תיאור כל הטוב הזה-

ויהיה העם כמתאוננים רע באוזני ה' … ותבער בם  אש ה'… ויקרא שם המקום ההוא תבערה כי בערה שם אש ה'…

ובהמשך- ובעיני משה רע ויאמר משה… למה הרעת לעבדך… ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג ואל אראה ברעתי

הכל רע המילה רע ותבערה בולטת ומופיעה הרבה בפסוקים. והטוב היחיד המופיע הוא "כי טוב לנו במצרים!

כל נקודת המבט מתהפכת! אם בפרשיה הקודמת המילה טוב חוזרת על עצמה ו "הטוב ההוא אשר ייטיב" הכוונה היא לא"י. בפרשיה לאחר נסיעת הארון המילה רע היא השולטת והטוב נמצא במצרים.

א"כ כיצד מתרחש מעבר חד שכזה? מה גורם ל"התרסקות" כזו של עם ישראל??

אך אין זו פעם ראשונה שעמ"י נופל בצורה כ"כ דרסטית. גם לאחר מעמד הר סיני, לאחר המעמד הגדול הזה, עמ"י חוטא בעגל וגם שם עולה אותה השאלה- איך עמ"י נופל כך?

חז"ל מספרים כי הלוחות היו שישה טפחים ובזמן שנתנה תורה כביכול הקב"ה החזיק שני טפחים עליונים מלוחות הברית משה רבינו החזיק את שני הטפחים התחתונים מלוחות הברית והיו עוד שני טפחים שאף אחד לא תפס באמצע. אומרים חז"ל כי בדיוק בנקודת הזמן הזו התרחש חטא העגל ומשה משך אליו את הלוחות.

מה משמעות מדרש זה? מה הוא בא ללמדנו?

מבאר המהר"ל כי כאשר באים לרכוש מדגה חדשה ישנם שלושה מצבים אפשריים.

  1. האדם עדיין לא נמצא במדרגה המבוקשת והיא לא שייכת בו בכלל.
  2. האדם הבשיל מבחינה פנימית למדרגה החדשה אך עדיין לא קנה אותה בפועל.
  3. האדם נמצא כבר במדרגה החדשה ומימש אותה בפועל.

לענייננו, מסביר המהר"ל, כי לפני מסירת התורה התורה הייתה אצל הקב"ה ולא הייתה שייכת לישראל כלל. לאחר מסירת התורה למשה התורה שייכת לישראל וכבר ישראל יודעים איך להתנהג לאורה.

אך הנקודה אותה מתאר המדרש היא המדרגה השניה. כלומר, בשעת מסירת התורה, בזמן שגם הקב"ה אוחז בה וגם משה אוחז בה, בנקודה הזאת דווקא, מתרחש חטא העגל .כיוון שמצד אחד עמ"י כבר בשל מבחינה פנימית לקבל את התורה, שהרי משה אוחז כבר בלוחות, אך מצד שני התורה עוד לא לגמרי אצלו ואיןלו את הכלים לבטא את המדרגה הזאת במציאות, שהרי הקב"ה אוחז בטפחיים העליונים, מתרחשת נפילה.

דומה הדבר לתינוק שמתחיל ללכת, כל עוד התינוק זוחל הוא לא נופל. שומרים עליו כל הזמן, שמים לו מעקה במיטה, מרימים אותו, אך ברגע שמחליטים כי הילד צריך ללמוד ללכת הוא מתחיל ליפול. הולך צעד, נופל, שני צעדים, נופל עד שבסוף הוא לומד ללכת.

כך ברא הקב"ה את עולמו אין דרך ללמוד ללכת בלי ליפול. הנפילה היא הסימן כי הילד לא זקוק לכך שהוריו ישאו אותו אלא הוא יכול ללמוד ללכת לבד.

דוגמא נוספת היא ילד קטן שמבשיל אצלו הקומה הנפשית החברתית והוא לא יודע עדיין איך לרכוש חברה וחברים, אין לו את ארגז הכלים ולכן הוא מרביץ לילדים האחרים

יוצא מכאן שדווקא העלייה של עם ישראל היא זו שגורמת לו ליפול. עמ"י עומד כאן לפני עליה למדרגה חדשה והיא זו שגורמת לו ליפול.

עמ"י מתחיל במסע לעבר א"י. עד עכשיו הם היו בדרך לקבלת תורה בדרך למעמד הר סיני בבניית המשכן אך לאחר שנה ליד הר סיני עמ"י מתחיל ללכת לכיוון א"י ואילולא חטא המרגלים שנקרא עליו בפרשה הבאה עמ"י היה אמור להיכנס תוך זמן קצר לא"י. עמ"י עכשיו הוא כבר לא "קבוצת עבדים נמלטים" אלא הוא כבר עם עם מחנה עם סדר עם שכינה ששורה במשכן שבתוכו, עם צבא, כפי שעולה מהמפקד שבצורה פשוטה הוא מפקד צבאי. והוא כבר צריך "ללכת לבד" הוא צריך להגיע למדרגה חדשה אך דווקא העלייה הזאת שצריכה להיות, מפילה אותו. [1]

א"כ מה בעצם עמ"י צריך עכשיו? מהו הפיתרון שהקב"ה מביא לנפילה הזו?

אם נסתכל על תלונות בנ"י נראה כי יש בפיהם שלוש טענות:

  1. ויהיה העם כמתאוננים רע באוזני ה'.- בפשט הפסוקים לא מוסברת התלונה[2] ולכאורה יש כאן סתם הסתכלות שלילית על המציאות לפי רש"י קב"ה התכוון להיטיב להם ולהכניסם מהר לא"י והם ראו את הרע שבהטבה הזו(קושי הדרך)?
  2. והאספסוף בעם התאוו תאווה- תלונה על עניין "מעשי"/ "מיידי"- רוצים בשר.
  3. וירא את העם בוכה למשפחותיו-וכפי שמביא רש"י "על עסקי משפחותיו"- על העריות שנאסרו להם. יש כאן טענה על עניין קצת יותר גבוה- התלונה היא על עניין חברתי.

והפיתרון שמקבל עמ"י מקביל לשלושת התלונות:

  1. בנוגע לתלונה המידית- "ואכלתם בשר"- מקבלים בשר מיד. פתרון מידי.
  2. בנוגע לתלונה החברתית – "אספה לי 70 איש מזקני ישראל הנהגה ציבורי שתנהיג ותרומם את החברה.
  3. ובנוגע להסתכלות השלילית על המציאות יש את אלדד ומידד. אלדד ומידד היו צריכים לצאת עם הזקנים ולהיות חלק מההנהגה הציבורית אך הם אינם יוצאים. הם מעדיפים להישאר בעולמות גבוהים ולהישאר עם המבט הגבוהה על המציאות. ואף כי יהושע רואה זאת לשלילה משה רואה זאת לחיוב.

נראה כי יש כאן בעצם התוויית  דרך התמודדות עם קשיים ומשברים ברמה הלאומית – בעת משבר יש לפעול בשלושה מישורים:

  1. במישור המיידי- בעיות שיש לפותרם מייד.
  2. במישור החברתי- בניית מציאות חברתית נכונה.
  3. במישור החזון- מהו החזון שאליו אנו שואפים?

 

מחבר המאמר הינו יעקב אוליאל-עוזר מנכ"ל באל עמי.

 

 

 

 

[1] [אולי ניתן לדייק רעיון זה גם מפשט הכתובים.

"קובץ התלונות" בפרשתינו אינו הראשון. מלבד החטאים  הבודדים כגון קורח חטא בנות מואב וכדו' יש לנו שני "קבצים" של תלונות של עמ"י על משה. האחד מופיע לאחר קריעת ים סוף-

מי מרה

לאחר מכן עמ"י מתלונן על האוכל  "מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר…"

מסה ומריבה

והקובץ השני הוא בפרשתנו. אך בניגוד לקובץ שלנו בו עמ"י נענשים על תלונותיהם בקובץ הראשון עמ"י לא נענש על תלונותיו. זאת כיוון שבקובץ הראשון עמ"י רק יצא ממצרים וכביכול "לא מצפים ממנו" להגיע לדרגת ביטחון גבוהה. אך כעת מצופה מעמ"י ליותר, מעמ"י מצופה כעת להתנהג בהתאם למדרגה של עם שראה את כבוד ה' על הר סיני ושכינה שורה בתוכו, בהתאם לעם שעומד להיכנס לארץ ולכל ההתמודדויות שלה. ולכן דווקא מעלתו היא זו שגרמה לנפילתו ולעונשו.]

 

[2] אע"פ שהפרשנים מביאים הסברים שונים.

כתיבת תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

Post comment